משנת ארץ ישראל על משנה תענית · פרק 4 · משנה 7

שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה – השבוע שחל בו תשעה באב. המשנה מונה את נוהגי האבל בשבוע שחל בו תשעה באב. במקורות התנאיים אין זכר לנוהגי אבל מי"ז בתמוז כמנהגים המאוחרים. במשנה הקודמת נזכר רק שממעטים בשמחה מראש חודש אב, ובברייתא בבבלי נזכר כי יש חכמים שסבורים שאף נוהגים מנהגי אבל מראש חודש (כט ע"ב).

אסורים מלספר ומלכבס – כל אותו שבוע עד לאחר תשעה באב. כך מפרשים ראשונים ואחרונים. אמוראים בשני התלמודים חלוקים בכך. בתלמוד הירושלמי (סט ע"א) חלוקים בשאלה רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן סבור ששבוע שחל בו תשעה באב אף לאחר תשעה באב אסור, כלומר כל השבוע שחל בו תשעה באב נוהגים מנהגי אבל אלו, וריש לקיש סבור שלאחר תשעה באב מותר. בתלמוד הבבלי (כט ע"ב) חלוקים בכך רב ושמואל. שמואל אוסר אף לאחר תשעה באב, ורב אומר "לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר". הסוגיה בבבלי מלמדתנו כי כבר תנאים נחלקו בשאלה זו. רבי מאיר סבור ש"נוהג אבל מראש חדש ועד התענית", רבי יהודה אומר "כל החדש כולו" ורבן שמעון בן גמליאל אינו אוסר "אלא אותה שבת בלבד". מלשון המשנה כפשוטה אין ללמוד שהיא סבורה כרבי מאיר. אדרבה, נראה כי היא אוסרת כל השבוע כולו, וכך הבינה זאת הסוגיה בירושלמי, שכן היא שואלת: כיצד יסביר ריש לקיש המתיר לאחר תענית את משנתנו? אמנם בתוספתא (פ"ג הי"ב) אמור: "עבר תשעה באב מותרין בכולן", ובבבלי נפסק שלאחר התענית הותרו מנהגי האבל (ל ע"א), ואף בירושלמי (שם) נאמר כי רבי יצחק בן אלעזר הכריז לאחר תשעה באב כי על הספרים לפתוח את מקומות התספורת ומי שמבקש להסתפר יבוא ויסתפר. אולם אין הדבר עולה מפשוטה של המשנה, ואין שני התלמודים פוסקים בפשטות שההלכה כמשנתנו.

ובחמישי – כשחל תשעה באב ביום שישי או ביום שבת, מותרים – לספר ולכבס בחמישי של אותו שבוע, מפני כבוד השבת – שלאחר תשעה באב. שכן אם תשעה באב חל בשבת, הוא נדחה ליום ראשון³²³תוס', פ"ג הי"ג; ירו', סט ע"ב; בבלי,כט ע"ב; עירובין מ ע"ב ועוד. .

קרוב להניח שהמשנה מתירה לספר ולכבס לכבוד שבת גם אם תשעה באב חל בשבת, ואינה מחייבת להמתין ליום שישי. מפרשי המשנה, ראשונים ואחרונים, מפרשים שדברי המשנה מכוונים רק לשעה שתשעה באב חל ביום שישי, ואם חל בשבת אפשר לספר ולכבס ביום שישי. אולם אין הדבר עולה בהכרח מדברי המשנה, שכן ההיתר לספר ולכבס ביום חמישי לכבוד שבת שנוי אף לגבי אנשי המעמדות ואנשי המשמר, שאסורים מלספר ומלכבס בשבוע הקבוע להם בעבודת המקדש אך מותרים "בחמישי מפני כבוד השבת"³²⁴לעיל, פ"ב מ"ז. , ואין המשנה מחייבתם להמתין ליום שישי³²⁵בתלמוד הירושלמי (סט ע"א) נאמר בשם רבי אבהו שכאשר תשעה באב חל בשבת שתי השבתות, כלומר שני השבועות, מותרות, שאין זה שבת שחל תשעה באב בתוכו. לפי מימרה זו אין משנתנו עוסקת אמנם אלא בתשעה באב שחל להיות ביום שישי, אולם אין הכרח לומר כי משנתנו מקלה עד כדי כך וייתכן שרבי אבהו מקל למעלה ממה שהמשנה קבעה. .

ערב תשעה באב – לאחר חצות היום בסעודה המפסקת. כך אמור בברייתא שבתוספתא (פ"ג הי"א) ובתלמוד הבבלי (ל ע"א), ואמוראים בשני התלמודים (בבלי, שם; ירו', סט ע"ג) חוזרים על הדברים בלשונם כי הכוונה רק לסעודה המפסקת כשבאה לאחר שש שעות של היום.

לא יאכל אדם שני תבשילים – שני תבשילים הם סעודה נכבדה ומלאה³²⁶בבלי, פסחים קיד ע"ב; ביצה פ"ב מ"א; דרך ארץ רבה, פ"ז ה"א. , ובסעודה המפסקת לצום תשעה באב אין לאכול סעודה מלאה, לא יאכל בשר – אפילו תבשיל אחד, ולא ישתה יין – שאף הוא מאפיין את הסעודה השלמה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה – מדרכו בסעודה, ימעט מהרגלו בסעודה. התלמוד הירושלמי (סט ע"ג) מסביר שאם היה רגיל לאכול ליטרא של בשר יאכל מחציתה, ואם היה רגיל לשתות קסיט אחת ישתה מחציתה. בתלמוד הבבלי (ל ע"א) זו ברייתא, ורבי יהודה מפרש בדרך זו את דברי רבן שמעון בן גמליאל. מברייתא נוספת בגמרא אנו למדים כי דברי המשנה האמורים בסתם הם דברי רבי מאיר, "וחכמים אומרים ישנה וממעט בבשר וביין".

רבי יהודה מחייב בכפיית המטה – לכפות את המיטה משמע להפכה ולשבת או לשכב עליה כשהיא הפוכה, כדין אבל. כפיית המיטה הייתה אחד מסימני האבלות המובהקים ונזכרת רבות בדיונים ובמסורות על האבלות³²⁷שמחות פי"א הי"א-הי"ט; משנה, מועד קטן פ"ג מ"ז; ירו', שם פ"ג ה"ה, פג ע"א; בבלי, שם כו ע"ב - כז ע"א, ועוד. .

רבי יהודה בהלכותיו ובנוהגו מעצים את תחושת האבלות בתשעה באב. כך מוסר רב: "כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו" (בבלי, ל ע"א-ע"ב). הישיבה של רבי יהודה בין התנור והכיריים היא כנראה כדי לטבול את פתו באפר, כי על רב, מוסר השמועה, נאמר בירושלמי (סט ע"ג): "רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר: ויגרס בחצץ שיניי הכפישני באפר" (איכה ג טז)³²⁸= כשהיה אוכל כל צורכו היה טובל פיסת לחמו באפר. כפי שראינו, רבי יהודה אומר שיש לנהוג מנהגי אבלות כל החודש. .

ולא הודו לו חכמים – לא קיבלו את דעתו. במשנה כולה נזכרות עשר הלכות של תנאים שונים שנאמר עליהן "ולא הודו לו חכמים", וארבע מהן נאמרו כלפי דברי רבי יהודה³²⁹משנה, עירובין פ"ג מ"ז ומ"ח; בכורות פ"ו מ"י וההלכה שלפנינו. .