משנת ארץ ישראל על משנה תענית · פרק 3 · משנה 1

בשני הפרקים הראשונים ערכה המשנה את סדר שאלת הגשמים וסדר התעניות לגשמים שנעצרו ולא באו בעתם. בפרק השלישי המשנה סודרת את התעניות על כל צרה שתבוא, על גשמים שאינם באים כסדרם וכתִקנם ועל צרות אחרות, ואף מוסרת על מעשים מספר מימי הבית בירושלים.

סדר תעניות האילו האמור – בפרק א משניות ד-ו ראינו שבתחילה רק היחידים מתענים, ואם לא ירדו גשמים כל הציבור מתענה עד שלוש עשרה תעניות, בשלושה מחזורים ההולכים ונעשים חמורים. סדר תעניות אלו אמור כשלא ירדו גשמים ברביעה הראשונה – בעונת היורה. ירידת הגשם נקראת "רביעה" שכן הגשמים מפרים את הקרקע. התלמוד הבבלי (יט ע"א) שואל: "ורמינהי רביעה ראשונה ושניה לשאול" ("שאף על פי שלא ירדו גשמים לא בראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין" – רש"י). הבבלי מקשה מברייתא האומרת שברביעה הראשונה ואף בשנייה שואלים על הגשמים אך אין מתענים, אם כן מדוע נאמר במשנתנו ש"סדר תעניות האילו האמור" הוא כבר ברביעה הראשונה, והסוגיה משיבה: "אמר רב יהודה [אמר רב] הכי קאמר סדר תעניות [האילו] האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה (ושלישית)²⁰⁹כך בנוסחאות עיקריות. ולא ירדו גשמים" ("מתענין" – רא"ה). רב יהודה אינו מתקן את המשנה אלא מסביר כי אמנם קיימת חלוקה מפורטת של רביעה ראשונה ושנייה בתוך הרביעה הראשונה, כמות שמצינו בתוספתא²¹⁰תוס', פ"א ה"ג, הבאנוה בפירושנו לפ"א מ"ד. , אך משנתנו מתכוונת לרביעה הראשונה בכללותה²¹¹בעקבות דבריו של אפשטיין, מבוא, עמ' 336. , ו"תנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונה הכללית"²¹²ריטב"א כאן. .

אבל צמחים ששנו – בדרך כלל מפרשים שהכוונה לצמחים ששינו את מראיהם לרעה²¹³ב- ו תיקן המעתיק "צמחים ששינו". . ירדו גשמים והצמחים נבטו אך שינו את מראיהם, החלו לנבול ולכמוש²¹⁴כך פירשו רבנו חננאל ואחרים. בפירוש המיוחס לרש"י נכתב: "ששינו ממנהגן תחת חטה יצא חוח, תחת שעורה באשה", ואין אלו אלא דברי תימה. . המאירי, בעקבות רבנו חננאל, מסביר: "שינוי צמחים זה שאמרנו במשנה שמתענים עליו מיד דווקא שינוי שאפשר לו לחזור בברייתא כגון שנשתנה מראיתם ולא נפסדו לגמרי או שהתחילו לכמוש אבל יבשו לגמרי אין מתענים שהרי הכל נפסד ואין אנו חשובים להתפלל על מה שהוא יוצא מגדרו של עולם". במילה "צמחים" התכוונה המשנה לתבואה, ירקות, תלתן וכיוצא באלה.

מתריעים עליהם מיד – כבר בתעניות הראשונות. מתכנסים לתפילה ברחובה של עיר, תוקעים ומריעים כסדר ששנינו בפרק א משנה ו ובפרק ב משניות א-ה. כשהגשמים נעצרים מתחילים להתענות שלוש ראשונות ושלוש שניות, ורק בשבע האחרונות מתכנסים לתפילות מיוחדות ותוקעים ומריעים ובטלים ממלאכתם, אך בשעה ששינו הצמחים מתריעים מיד ונוהגים בכל החומרות של שבע התעניות האחרונות. המשנה מכנה את מעמד ההתכנסות בשם "מתריעין" על שם התרועה עם סיומי הברכות. "מיד" פירושו יום שני ויום חמישי²¹⁵ראו תוס', פ"ב ה"ח. .

וכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום – ירדו גשמים בעונתם אך לאחר הרביעה הראשונה פסקו הגשמים ארבעים יום וכל הנביטה והצמיחה בסכנה.

מתריעים עליהם – מתענים מיד, מתכנסים לתפילה, תוקעים ומתריעים בשופרות. קרוב להניח שלהתכנסות נקבע הכינוי "מתריעין" מפני המעמד הבולט של תרועה בשופרות, והרי אף בתורה נאמר: "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם... והרעֹתם בחצֹצרֹת" (במדבר י ט). הנוסח כפי שמסרנו על פי כ"י קופמן הוא אף בשאר הנוסחאות מטיפוס ארץ ישראל ובראשונים. במשניות רבות נוספה אף כאן המילה "מיד"²¹⁶כך ב- א, ל, ו, מג, דס, מדק, מרא, מרש. , והיא מיותרת. מכל מקום, "מיד" כאן משמעו שאין ממתינים ליום שני הקרוב, מפני שהיא מכת בצורת – חשש וסימן לבצורת.

חכמים מצדדים בדעה שיש להתריע ולהתענות כבר עם הסימנים הראשונים לאיחור הגשמים. אנו יודעים שלעתים הגשמים מאחרים ואף על פי כן השנה כולה היא שנת ברכה. אך הם, שחייהם תלויים היו בגשמים, התריעו מיד עם סימני העיכוב הראשון.