העושה עיסתו. אשר היה בקמח כשיעור קבים. כי לא רצה לעשות עסה גדולה, ונגעו זה בזה. אעפ"כ פטורים מן החלה עד שישוכו. אע"ג דכשעשה הקב הראשון כבר היה בדעתו להשלים, דאם לא היה בדעתו כבר הוכחנו בפרקין דלעיל (מ"ז) דאפילו נשוך אינו כלום, וליכא למימר דאדרבא מתניתין אשמועינן דהעושה עסה פחות מכשיעור ואח"כ עושה אחרת כמוה, דע"י נשוך מצטרפין ומחייבו בחלה, אע"ג דכשגלגל הראשונה לא היה בדעתו לצרוף השניה, דא"כ הכי הל"ל העושה עסתו קבין אם נשכו חייבין בחלה, אבל באמרו פטורין עד שישוכו, ש"מ דלאשמועינן פיטורא דידוהו נחית התנא, ולא לאשמועינן חיובא דידוהו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה חלה · פרק 2 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d12f836bc8534d1540688a9797c137a5462ee9df77532640f27ad9f8987af5