הון עשיר על משנה חלה · פרק 1 · משנה 4

ופחות מחמשת רביעים. מ"ש התי"ט בשם הר"ש, אבל מצומצמים חייב. ירושלמי מפורש הוא (ה"ג ז:) ובבבלי דערובין (פג:) נמי מפורש בבירור דהכי הוא. ולכן אני מתמיה איך נסתפקו התוספות (שם ד"ה שבעת רבעים וכו') בדין זה מטעם ועוד הנזכר בשבת (עו:) ובפסחים (מח:) אגב ריהטא, דאותו ועוד אינו מעלה ולא מוריד להבנת הסוגיא, ורש"י נמי לא גריס ליה כמ"ש התוספות בפסחים (שם ד"ה חמשת וכו'), ולעולם קי"לן דילמוד סתום מן המפורש. אבל מ"מ קשה דהואיל ופחות מחמשת רביעים ארישא דחייבין במעשרות קאי כמו שפירש הרמב"ם ז"ל, אם כן אפוא איירינן שעודם בשיעור זה עדיין לא נתרמו, וא"כ הוא, ליתני לרבותא חמש רביעים שהם חייבים במעשרות, ופטורים מן החלה, על כי בהפרשת התרומה מהם הפטורה מן החלה נותרו פחות מחמשת רביעים. וי"ל דחדוש גדול אשמועינן בהא, והוא דאיתא בירושלמי (ה"ג ז.) דהעושה עסה מן הטבל, החלה חייבת בתרומה, והתרומה חייבת בחלה, ופסקו הרמב"ם בפ"ו מה' בכורים (ה"ז). ולכן אם יהיה העסה הזאת בזמן שנתחייבה בחלה, והוא כשנתגלגלה, דבענין זה איירינן, דבלאו הכי אפילו ק' רביעים פטורים אם יאכלם קלויים, עדיין חייבת בתרומה דהיינו טבל, לא יתפטר אא"כ היא פחותה משיעור חלה, שאם היא חמשת רביעים אעפ"י שאם היה מפריש התרומה היא נותרת פחות משיעור הואיל וחל עליה חייוב החלה קודם שהפרישה הרי היא מצטרפת להשלים השיעור, כי אף היא נתחייבה בחלה ויהיה העיסה הזאת חייבת במעשרות ובחלה, כמ"ש לעיל בשם הירושלמי:

חמשת רביעים. מלשון שלשת ימים:

בתבואה. עיין מ"ש הר"ש: