ואם לאו פטורה. העיסה, כמו שהיתה מתחילה, דהשאור שבה כיון שהוא חריף דמחמץ ואינו נותן בה טעם, צריך לומר שהוא דבר מועט מאד לגבי אותה עסה, משא"כ לעיל (מ"ז) בעושה עסה מן החיטין ומן האורז דתני אינה חייבת, דיש סברה לחייבה יותר מכאן, דאעפ"י שאין בה טעם דגן, כיון שאין קמח החיטין דבר חריף יכול להיות שהיה מעורב בה הרבה ממנה:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה חלה · פרק 3 · משנה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d12f836bc8534d1540688a9797c137a5462ee9df77532640f27ad9f8987af5