מלקט וכו' ששמחה היא לו. כלומר שאינו מתאבל על זה, אבל לאו שמחה ממש, דהא קיל"ן (דף ח:) אין מערבין שמחה בשמחה, דמהאי טעמא תנן לקמן (מ"ז) אין נושאים נשים וכו', ולא ניחא לומר דר"מ פליג אהא. או אפשר דאף אם היה לו שמחה ממש ואפילו גדולה לא הוה אסרינן ליה מטעם זה, דהא דאמרינן אין מערבין שמחה בשמחה היינו שמחה שהוא מחוייב בה, כגון לישא אשה דמצוה לשמוח חתן וכלה, והוא עצמו חייב לשמח את אשתו כדכתיב (דברים כד, ה) ושמח את אשתו אשר לקח, ושמחה כזו אסור לערבה בשמחת הרגל, אבל לעשות מעשה ששמח בו הרבה בשבילו מצד עצמו לא מחיובא אינו בכלל זה כלל, אלא אדרבה מצוה קעביד לעסוק ברגל בדבר המוליד שמחה בלבו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה מועד קטן · פרק 1 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8f7e2a88c9a50719ccf197f12ca7ee32f570a55378cd59ff2d0c515934f88a68