ברטנורא על משנה עירובין · פרק 1 · משנה 2

הכשר מבוי. הכנתו והזמנתו של מבוי לטלטל בתוכו ע״י שתופי מבואות:

ב״ש אומרים לחי וקורה. שניהן צריך דסבירא להו מן התורה ד׳ מחיצות שלימות בעינן ואתאי הלכה למשה מסיני ואוקימתא לרביעית אלחי וקורה:

ובה״א או לחי או קורה. דמן התורה ג׳ מחיצות [שלימות] בעינן ותו לא ואתאי הלכה למשה מסיני להוסיף הרביעית, או בלחי משהו או בקורה להיכר מחיצה. ומבוי דאיירי ביה הכא הוא מבוי סתום מג׳ רוחותיו ורוח רביעית פתוחה לרה״ר, וארכו יותר על רחבו, דאי ארכו כרחבו הוי כחצר שנפרצה הפתוחה לרה״ר, וצריך פס ארבעה ומשהו או שני פסין של כל שהן. וכן חצר שנפרצה לרה״ר וארכה יותר על רחבה נדונה כמבוי ונתרת בלחי או קורה. ומבוי שהוכשר בלחי חלוק ממבוי שהוכשר בקורה, דאילו מבוי שהוכשר בלחי הוי כאילו יש לו ארבע מחיצות והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב, ומבוי שהוכשר בקורה אף על פי שמותר לטלטל בתוכו על ידי שתוף לא הוי כרשות היחיד גמורה והזורק מרשות הרבים לתוכו פטור, דקיי״ל קורה משום הכירא, ולחי משום מחיצה:

רבי אליעזר אומר לחיים. כב״ש ס״ל ובעי לחי מכאן ומכאן. ואין הלכה כר״א:

אמר תלמיד אחד. הוא רבי מאיר:

שהוא פחות מארבע אמות. רוחב פתחו:

אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו. ות״ק נמי הכי קאמר דלא מפליג בין רחב לקצר. ומפרש תלמודא דאיכא בינייהו מבוי שיש ברוחב פתחו פחות מד׳ טפחים, דחד מינייהו סבר אין צריך לא לחי ולא קורה, ואידך סבר צריך לחי או קורה, ולא הוברר מתוך דבריהם הי מינייהו סבר צריך והי מינייהו סבר א״צ: