משנת ארץ ישראל על משנה נדה · פרק 5 · משנה 2

המשנה מדגימה את משמעות המונח "שתצא טומאתן החוצה" המופיע במשנה הקודמת. עם זאת, אין כאן התייחסות ישירה למשנה הקודמת. אמנם בכתבי יד של התלמוד מספריית הווטיקן (ז 113, ט 487.1) נוסף בתחילת המשנה: "כיצד בעל קרי שהיה אוכל בתרומה", ולפי זה, זו משנה דמוית תוספתא, המסבירה את המשנה הקודמת. היה אוכל בתרומה והרגיש שניזדעזע[ו] איבריו – "נזדעזעו אבריו" היא לשון נקייה להתרגשות מינית הגורמת לפליטת זרע.

אוחז באמה – האמה היא שוב לשון נקייה לאיבר המין.⁷וכן ספרא, מצורע זבים פרק ו, א (עז ע"ד). הלכה זו מקבילה להלכה במשנתנו. הגבר לוחץ עליה וסותם את המעבר בצינור כדי למנוע את פליטת הזרע אל מחוץ לגוף, ובולע את התרומה – עוד קודם שנטמא, שכן לאחר שיצא הזרע אל מחוץ לגוף האיש ייטמא וייאלץ לפלוט את התרומה מפיו ולאבדה. הנחת המשנה היא שטומאת זרע מטמאת רק כשהיא בחוץ, אף שנוצרה בגוף האדם. המקבילה הנקבית הלשונית ל"חוץ" היא "בית חיצון", אלא ש"בית חיצון" של נשים הוא בתוך גופן, ואילו אצל הגבר, הטומאה אמורה לצאת החוצה.

ומיטמין בכל שהן – כמו בדם נידה אין שיעור לכמות שכבת הזרע (או הזיבה), אפילו בכעין החרדל – שהוא לא יותר מנקודה, קוטרו פחות מחצי ס"מ ובפחות מיכן.

המשנה עוסקת בגברים בלבד, ואין בה המקבילה הנקבית. כליאת הזרע באישה בלתי אפשרית, ומכל מקום, האישה נטמאת גם כאשר הדם בתוך הנרתיק.