כל שהוא חייב במעשרות – המשנה מגדירה את חובת המעשרות: "כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ – חייב במעשרות. ועוד כלל אחר אמרו: כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל [...] חייב" (מעשרות א, א).
קריאה במקור
משנת ארץ ישראל על משנה נדה · פרק 6 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מטמא טומאת אכלין – אם הוא אוכל, הוא מטמא טומאת אוכלין, דהיינו, האוכל אוכל טמא נטמא לפי דירוג מוגדר של חומרת הטומאה (טהרות ב, ב-ו), ויש שהוא מטמא טומאת אכלין ואינו חייב במעשרות – אוכל שאינו גדל בקרקע (בשר, דגים, ביצים – בבלי, נידה נ ע"א) או שאינו נשמר משום שאינו בעל ערך כספי. "כלל אמרו במעשרות: כל שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ – חייב במעשרות" (מעשרות א, א).19וכן בפאה ובשביעית. ראו פאה א, ד; שביעית ט, א; תוספתא, תרומות ד, ה, ועוד.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnat Eretz Yisrael, Nidah, Elon Shvut, 2019
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH997007950037605171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5991a26c9f4be8d05f5227f9b1013766e86269382201e64440cac81a2890a728