תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 9 · משנה 3

[אות צט] תי"ט ד"ה רי"א כו'. וטעמא משום דאמרינן בגמרא דפליג ת"ק ור"י. אין זה מוכרח דהא אם זהו טעמא דהרע"ב הו"ל לפרש ג"כ דבעי' דוקא מנאי דבלא זה אינו מוכח דמגרשה ממנו כדאיתא בריש נדרים (דף ו') (*הרע"ב לא נתן טעם אלא על ודין) לזה נראה יותר בכוונת הרע"ב דס"ל כדאמר רבא שם דגם רבנן דס"ל דידים שאין מוכיחות לא הוי ידים אלא דס"ל דהוי מוכיח (*מן הענין דלגבי ודין מוכח דאין אדם מגרש בדיבורא ולגבי מנאי מוכח דאין אדם מגרש אשת חבירו) וא"כ ראוי לפסוק כרבנן אלא דלענין ודין הוא איבעי דלא אפשיטא בסוגייא אי בעי ודין והיינו דמספקא לן הלכתא כמאן דדלמא מסתבר טעמא דר"י בזה דלא מיקרי מוכח. אבל לענין מנאי דלא מבעי לן קי"ל כרבנן לגבי דזהו מקרי מוכח. דאין אדם מגרש אשת חבירו. ורק לגבי ודין חזינן דמספקא להש"ס דדלמא זהו לא מיקרי מוכח ממה דבדבורא לא מגרש ע' בר"ן (ריש נדרים). וברור:

[אות ק] תי"ט ד"ה גופו של גט. אלא ערוה שיש בה הויה כו' משא"כ בשחרור. אין זה מספיק אלא לאביי דאמרינן אליביה (פ"ק דנדרים) דר"י ס"ל ג"כ דידים שא"מ הוי ידים ורק בגט משום דבעי' כריתות וליכא. ואפשר דהירושלמי ס"ל כאביי. אבל לרבא דטעמא דר"י דבכ"מ ידים שא"מ לא הוי ידים וכדנקט התי"ט בקושייתם ממילא גם בשחרור אף אם לא בעינן כריתות מ"מ לא מהני דהא בכל מילי ידים שא"מ לא הוי ידים. גם על עיקר יסוד זה דבשחרור ל"צ כריתות קשה מסוגיא דגיטין ד"ט א' דאמרי' גבי שחרור בעי כריתות. והעיקר פי' הירושלמי כמ"ש הק"ע והפ"מ דקאי אמתני' דלעיל חוץ מאבא ומאביך דלא התפיסה התורה שם כריתות רק נגד יש בו הויה. אם משיירו לא הוי כריתות אבל לא אם משייר למי שאין בו הויה. וברור: