תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 3 · משנה 3

[אות כו] במשנה והניחו זקן. ובסוגיא איתא אמר רבה ל"ש אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות לא. ויש מחלוקת בפוסקים אם קיי"ל כהא דרבה אם לא. וע' בתוס' יומא (דנ"ה ב') שכ' בחד תירוץ דרבה קאי רק ארישא דהשולח גט משום חומרא דא"א. ותמוה לי דמה חומר א"א שייך כאן הא בין כך ובין כך איננה א"א דנתרת או בגט או במיתת הבעל. והחשש רק דשמא מת ואסורה לעלמא משום לאו דיבמה לשוק. ואולי י"ל דס"ל לתוס' דחומר איסור יבמה לשוק חמור ג"כ יותר משאר איסורי' כיון דהוא ענין ערוה. ועי' במרדכי פרק מצות חליצה דאיסור יבמה לשוק הוא בכלל אין דבר שבערוה פחות מב'. ונראה ראיה לזה מסוגיא דב"מ (דף כ') מיפשיט מדאיסור' ממונא וכו' שטרי חליצה ומיאוני' תנן וע' בתוס' שם הא דלא ילפי' איסורא מממונ' היינו דבחומרא דא"א החמירו. ואעפ"כ פשיט לה מחליצה ומיאון דממיאון לכאורה ליכא ראיה כ"כ כיון דלא הוי אלא קדושי דרבנן אלא דהראיה מחליצה הרי דמדמי לה חליצה לאיסור א"א. ובתשובה כתבתי מזה בעזה"י. ובעיקר דברי תוספ' הנ"ל ק' לי דאמאי לא חילקו כפשוטו דברישא כיון דאיכא חזקת איסור יבמה לשוק מש"ה כיון דחזקת חי איתרע קצת בהגיע לגבורו' מש"ה אלים חזקת יבמה לשוק. אבל באינך דמתני' דליכא חזקה כנגדו אזלי' בתר חזקת חי אף בהגיע לגבורות וצ"ע:

[אות כז] במשנה או חולה. ביש"ש כתוב דה"ה זקן שהוא חולה. והא דנקט או חולה היינו משום הדיוק דוקא חולה אבל גוסס לא מש"ה הוי רבות' דאפי' אינו זקן ג"כ דוקא חולה אבל לא גוסס עי"ש:

[אות כח] במשנה בחזקת שהוא קיים. נ"ל לדון דאף במקום דליכא יבם מיירי דאילו לא מוקמינן בחזקת שהוא קיים לא היה אפשר ליתן לה הגט ולהתירה לעלמא בממנ"פ דשמא יתברר דמת מקודם ומותרת לכהונה ואתה מצריכה כרוז לכהונה כההי' דמתני' דר"פ ט"ז דיבמות עיי"ש: