תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 9 · משנה 1

[אות צב] במשנה ר"א מתיר. בסוגיא איתא ברייתא מודה ר"א באמר חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחד מהשוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. והפוסקים השמיטוהו דכיון דקי"ל כרבנן הגט בטל לגמרי. ותמהני הא נ"מ לדינא גם לדידן באומר חוץ מנכרי ועבד דלא הוי שיור כדאיתא במתני' ב' ובכה"ג בנשאת לאחר ומת או נתגרשה תהיה מותרת לנכרי ועבד שנתגיירו ושנשתחררו דלענין זה קיימא דר"א כיון דאפסקה אפסקה וצ"ע (*ובזה תהיה מיושב קושית תוס' (ד' פ"ג ב' ד"ה מודה). אך הא אמרינן בסוגיא דהשיב ר"ש ב"א ע"ז עיי"ש). ובאמת מה"ט קשה לי בסוגיא דאמרינן דבר אחר הרי שהיה זה שנאסר כהן וכו' אלא בחוץ. דאיך יתרץ זה ר"ע לנפשיה הא בחוץ מנכרי גם לדידיה הוי גט כיון דשייר לנכרי אסור לנכרי משום א"א דאילו פנויה לנכרי ליכא איסור דאורייתא כמ"ש תוס' (ספ"ק דיבמות) אבל זו אסורה מדאורייתא משום א"א לאחר שיתגייר ג"כ אסורה לו. ויקשה ג"כ דבחוץ לפלוני דאינו גט ואסורה לכהן משום צד גירושין. מכ"ש בחוץ לנכרי כיון דנשאר צד א"א לנכרי דתתסר לעלמא משום צד א"א. וכן פירכא דר' יהושע דמקיש קודמי הויה שנייה לקודמי הוי' ראשונה דלא היה בה צד אישות תקשי לנפשיה מבחוץ לנכרי וצ"ע:

[אות צד] תוי"ט ד"ה וחכמים אוסרים. זוהי דעת הרמב"ם. אין זה מוכרח דהלא גם רש"י ותוס' ס"ל כן בסוגיא אבל לא מטעמיה דהרמב"ם אלא מטעם דגזרינן ע"מ אטו חוץ דבחוץ אפי' בע"פ פסול מדאורייתא וא"כ י"ל דגם דעת הרע"ב כן. וע' ברשב"א ור"ן דכמה פוסקים ס"ל דבחוץ בע"פ כשר מדאורייתא ופסול רק מדרבנן אטו בכתב ובע"מ בע"פ כשר דהוי גזירה לגזירה וכמו שכתבתי בסמוך:

[אות צג] במשנה ויאמר לה הרי את כו'. אבל אם יאמר לה סתם הר"ז גיטך לא מהני כיון דמעיקרא אמר בהדיא אלא לפלוני אי אמר בתר הכי הר"ז גיטך לא מבטל מה דאמר מעיקרא בהדיא. הר"ן. אבל הרמב"ם כ' או יאמר הר"ז גיטיך:

[אות צה] תי"ט ד"ה יטלנו ממנה. הואיל וקנאתו בנתינה. ואם נתן לה גט בתנאי ואח"כ רצה שתתגרש בלא קיום התנאי כ' הרשב"א פ"ז דגיטין (בדף ע"ב ב' בד"ה אצטליתא דוקא). דא"צ ליטול ממנה כיון דאי בעי לא מקיימא תנאה ונמצא גט בטל בבטולו של תנאי ולא קנאתו לפסול מכהונה. כ"כ הר"ן והה"מ (פ"ח הל' כ"ג מה"ג). ומלשון הרשב"א משמע דבתנאי דאם ירדו גשמים דאין בידה לבטל התנאי צריך לחזור וליטול ממנה ולדידי צ"ע הא יכול לומר אח"כ הר"ז גיטיך מעכשיו בלי תנאי ובדרך ממנ"פ אם יתקיים התנאי ממילא מגורשת למפרע ואם לא יתקיים התנאי ממילא בטל הגט למפרע ולא קנאתו לפסול מכהונה ותהיה מגורשת מעתה. וצלע"ג:

[אות צו] הרע"ב ד"ה וחכמים אוסרים כו'. אבל אי אמר כו' על מנת שלא תנשאי כו'. ואפי' אמר על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לפלוני. מסקנת רוב הפוסקים. ואם נישאת לאחיו של אותו פלוני ומת אינה פוטרת צרתה דאינו דומה לאחות אשתו כיון דעתה אינה ערוה עליה אלא דא"י לעבור על תנאי ואם יעבור ויקחנה בטלה האישות למפרע ולא הוי צרתה. והיא עצמה מסתפק הרשב"א ריש יבמות אי צריכה חליצה או לא:

[אות צז] בא"ד שלא נכתב התנאי בתוכו פסול. והא דקתני במתני' ואם כתבו בתוכו דמשמע דוקא בכתבו ממש וגם משמע דדוקא בחוץ דמזה מיירי מתניתין אבל בתנאי אפילו בכתבו בתוכו וכן בחוץ בלא כתבו בתוכו כשר. היינו בלאחר התורף דבזה לא פסול אלא בב' לריעותא דכתבו בתוכו וכן בחוץ דגזרינן אטו לפני התורף. אבל בתנאי דעלמא דלפני התורף לא פסול רק מגזירה דאטו חוץ בלאחר התורף כשר דהוי גזירה לגזירה וכן בחוץ בע"פ לא גזר אחר תורף אטו לפני תורף אבל לפני תורף אף בתנאי ובע"פ פסול. ודעת הרבה פוסקים דלפני התורף לא פסול אלא בחדא לריעותא דהיינו בחוץ בע"פ או בתנאי בכתב ובלאחר התורף בעי' ב' לריעותא חוץ ובכתבו: