תוספות רבי עקיבא איגר על משנה גיטין · פרק 8 · משנה 2

[אות פב] במשנה הא גיטך. וה"נ באומר כנסי שט"ח. אבל אמר זכי בשט"ח זה כיון דקנאתו לצור על פי צלוחית צריך לחזור וליטול ממנה. טור בשם הרמ"ה:

[אות פג] תוי"ט ד"ה אמר לה. דהא קי"ל צריך לפרש. אבל הרמב"ם ס"ל דבסתם מגורשת מדאורייתא אלא דמדרבנן צ"ל הא גיטך. א"כ מתני' כפשטה:

[אות פד] שם ד"ה אינו גט. דנתינה ראשונה לאו כלום היא. וה"ה בנתן לידה לשם פקדון או בנתן לחצירה לשם גרושין ואח"כ עמדה בצדי החצר ואמר לה הא גיטיך הוי גט כיון דמיד הבעל בא לידה או לחצירה. ומיהו אם דחאתו הרוח לחצירה ואח"כ א"ל הר"ז גיטך הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דאינה מגורשת כיון דליכא נתינת הבעל. ר"ן:

[אות פה] במשנה עד שיאמר לה הא גיטך. ואם נפל הגט מידה קודם שננערה אינו גט עד שיחזור ויתן לה. הרא"ש בשם הרמ"ה:

[אות פו] בהרע"ב ד"ה קרוב לה. זה מחצה על מחצה. דאין לפרש מע"מ שהיו שניהם עומדים בארבע אמות. דא"כ נחזי הי מיניהו קדים וכ"ת דאתו תרווייהו בהדי הדדי והא א"א לצמצם. גמרא. וא"ת ואכתי דלמא מיירי בקדם איש אחר לד' אמות ובעודו שם באו האיש והאשה לשם זא"ז ובהאי שעתא לא זכו לא האיש ולא האשה בד"א דהא האחר קדים וזכה בד"א. ואח"כ הלך האחר משם וזכו תרוייהו האיש והאשה בהדי הדדי בד"א. וי"ל כיון דהאחר אין לו שייכות לזכיית הגט מש"ה לענין זכיית הגט גם בעודו שם זכה בד"א מי שיבא לשם תחלה האיש או האשה. וזהו דלא כדברי הב"ש (בסי' קל"ט (*ס"ק כ"ג ועיי"ש)):