זרוע ימין על משנה אבות · פרק 3 · משנה 13

ר׳ עקיבא אומר שחוק וקלות ראש וכו׳ אפ׳ לרמוז מדבר שק״ר תרחק שק״ר ר״ת שחוק קלות ראש:

סייג לחכמה שתיקה. המפרשים מקשים דהו״לל שתיקה סייג לחכמה כאינך. ושמעתי מפי הרבני המופלג ר׳ חיים ברעסלא יצ״ו שפירש דבשלמא אינך יש מעשה שעושה לסייג כגון מעשרות סייג לעושר מפריש מעשר וזוכה לעושר וכן נדרים שהוא נודר בקום עשה והוי סייג לפרישות אבל השתיקה הוא בשב ואל תעשה ויש זמן ומקום שצריך לדבר וצריך להתחכם חכם בבינה לעתים עת לחשו׳ ועת לדבר ולכן אמר סייג לחכמה שתיקה עכ״ד והרב ראשית חכמה ז״צל פי״א משער הקדושה פירש כי ע״י שותקו הוא מתעלם מפעולות ו״ק שהם קול ודיבור ועולה למקום המחשבה סוד החכמה וכו׳ עש״ב ואפשר כי שתיקה הוא שתק י״ה כי על ידי השתיקה עולה לבחינת י״ה אוא״י. ובזה אפשר לפרש פ׳ שפתים ישק משיב דברים נכוחים כי מי ששותק זוכה לבחינת חכמה וכשהוא משיב לשואלו דבר ישיב כהוגן כי לבו מלא רוח חכמה וז״ש שפתים יש״ק גימט׳ קדו״ש כי בחינת החכמה קדש היא כידוע ובהיות לו בחינת החכמה משיב דברים נכוחים כל קבל די רוח חכמה השתכחת ביה וז״ש משיב דברים כי הוא שותק ואינו שואל אך מוכרח להשיב לשואל כהוגן. ולפי הפשט מבואר במשז״ל בש״ט דהמדבר דברים בטלים יוצאין כנגדן ד״ת שבו משל לחבית דבש וכו׳ ויש סייג לחכמה שלא תצא שתיקה שאם ידבר יוצאים ממנו ד״ת: