זרוע ימין על משנה אבות · פרק 4 · משנה 5

ולא קרדום לחפור בהם וכו׳ בס׳ עץ אבות האריך לדחות דברי הרמב״ם בפירוש המשנה האוסר לקבל הספקות וכו׳ וקמחא טחינא טחן מרן בכ״מ ה׳ ת״ת והרשב״ץ בתשובותיו וזולתם. ורוב דבריו או כלם בספר נכתבים. ומ״ש בתוך דבריו דדיין אסור לעשות מלאכה אפי׳ בצנעה ליתא דר׳ יהושע היה פחמי והיה אב״ד ואף שהוא כתב שלא היה פרנס על הצבור לא נהירא דבפ״ב דר״ה א״ל בא בשלום רבי בחכמה. וכן נראה שכבר היה גדול מאד ר׳ יהושע דהוו בעו לאוקומיה נשיא אי לאו דבעל מעשה הוה וכן כתב הרשב״ץ ח״א סי׳ קמ״א דהיה אב״ד והיה עושה בצנעא ע״ש. ועתה אמת אגיד שראיתי בס׳ הקנה כ״י דמחמיר הרבה וכאריה ישאג:

והנה לכאורה יש להרגיש דר׳ צדוק אמר אל תעשם עטרה וכו׳ ובגמרא אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה אפי׳ שלא לשמה וכו׳ ופירשו התוס׳ דהיינו להתגדל וליקרא רבי וא״כ הא שריות׳ היא בתחילת למודו של אדם ויש לתרץ איזה תירוצים. אבל אפשר לומר דבגמ׳ מיירי שיוכל לחשוב שלא לשמה וכיון שהוא מחשבה לבד מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל אם עשה מעשה איבד סגולה זו דמתוך שלא לשמה בא לשמה. וז״ש ר׳ צדוק אל תעשה עטרה דקדק לומר לשון זה לומר שלא יעשה מעשה. דאם עשה מעשה לא. נאמר מתוך שלא לשמה וכו׳ ולכך אזהרה שמענו מרבי צדוק אל תעשה במעשה: והיינו דקאמר הלל ודאשתמש בתגא חלף ודאשתמש דייקא שכבר נשתמש. ודרך הלצה אפשר חלף ר״ל עבר פי׳ שעבר הבטח׳ מתוך שלא לשמה בא לשמה דכל שיצרו הטעהו לצרף מחשבתו למעשה אז לית ליה מתוך שלא לשמה בא לשמה. ומיהו כ״ע מודו דאף אם עשה מעשה וי״חרט חרט״ה גדולה ושב אין דבר עומד בפני התשובה כי חפץ חסד הוא יתברך: