זרוע ימין על משנה אבות · פרק 4 · משנה 2

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה יש לדקדק דהו״לל וברח מן העבירה ושמעתי מהרב כמהר״ר אליה מוצירי ז״להה משם הרב הגדול מהר״ר אברהם ן׳ חנניא ז״להה במ״ש פ״ב דמציעא דף ל״ב אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו וכתבו התוס׳ בפסחים דף קי״ג דאף דמצוה לשנאתו כיון שהוא שונאו גם חבירו שונאו דכתיב כמים הפנים וכו׳ ובאין לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר ע״ש ולפ״ז אף דפריקה חמורה מטעינה מצוה להניח פריקה ולטעון לשונא לכפות יצרו. הראת לדעת דזימנין דצריך לעשות מצוה קלה לכפו׳ היצר וז״ש הוי רץ למצוה קלה כמו טעינה כבחמורה כגון פריקה. ואימתי זה כשאתה בורח מהעבירה עי״ז כי שונא הוא אז ראה הפקדתיך הוי רץ למצוה קלה ומדוקדק ובורח. ואפשר לומר כי הן האדם בעפר יסודו והסט״א דבקה עמו וכשהוא מתלהב במצוה ורץ בזה הוא נפרד מהסט״א ונעשה כבורח מן העבירה שהוא הסט״א וז״ש הוי רץ למצוה ובזה נקראת בורח מהעבירה: