זרוע ימין על משנה אבות · פרק 3 · משנה 10

כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו׳ כתב הרב תי״ט בשם מדרש שמואל דלא אמר כל הבריו׳ דלא חיישינן למיעוטא לז״א רוח הבריות דאף רוב סגי כמ״ש לרב אחיו ולא לכל אחיו עכ״ד ולי נראה דאף אי הוה קאמר כל הבריות ברוב סגי דקי״ל רובא דאוריתא אף דכתיב כל דרובו ככלו. ושאניא ההיא דלרוב אחיו דשינה הכתוב ומעיט בהדי׳ לרוב אחיו ולא לכל אחיו דבאומרו כל אפשר הכל ממש ואפשר רוב דרובו ככלו ואתא קרא וקאמר להשמיענו דהשתא לרב אחיו ולא לכל אחיו כדמעיקרא ואי הוה קאמר כל הבריו׳ אמרינן ודאי רובו ככלן ומשו״ה לא היה שונה משנתו מחוסר כ״ל. אמנם אפשר דלא אמר כל דלא נימא רובא דמנכר בעינן לזה לא אמר כל דגם אי לא הוי רובא דמנכר סגי. והפשוט הוא דלא נקט כל משום שופרא דלישנא דלא א״ש כל שרוח כל הבריות. ועמ״ש בספרי הקטן ראש דוד ריש פ׳ תשא בס״ד. ואפשר לפרש כל שרוח הבריות וכו׳ כי הנה כתיב ואהבת לרעך כמוך והפשוט שיאהב לחבירו והדרש דקאי כב יכול על הקב״ה כמ״ש רעך ורע אביך וכו׳ וכמ״ש רש״י פ׳ ב״מ וכל שרוח הבריות נוחה הימנו דמקיים ואהבת לרעך כפשוטו רוח המקום נוחה הימנו דודאי ישא ק״ו ויקים הדרש דקאי על הקב״ה וכל מי שאין רוח הבריות וכו׳ דאינו מקיים הפשט ודאי אינו מקיים הדרש ואין רוח המקום וכו׳: