ברטנורא על משנה חגיגה · פרק 2 · משנה 1

אין דורשין בעריות. לשלשה בני אדם כאחד אין דורשין להם סתרי עריות, כגון בתו מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם, ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדרש בו איסור, ויבואו להקל בעריות ע״י שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה:

ולא במעשה בראשית. במעשה ששת ימי בראשית אפילו לשני בני אדם, וכל שכן לשלשה או יותר, דאמר קרא (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל ואין שנים שואלים:

ולא במעשה מרכבה. שראה יחזקאל ושראה ישעיה. ורמב״ם פירש, מעשה בראשית, החכמה הטבעית. ומעשה מרכבה, מציאות האל ותאריו והמלאכים והנפש והשכל. ומה שיהיה אחר המות. ואין נראה לי שיקרא כל זה מעשה מרכבה, דא״כ חכמת המרכבה הוה ליה למתני, אלא מעשה מרכבה הוא שע״י הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר, וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן ואיך היכל לפנים מהיכל, כעין הסוכין ברוח הקודש:

ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אפילו לאדם אחד אין דורשין במרכבה, אלא א״כ מכיר בו הרב שהוא חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו:

כל המסתכל בד׳ דברים. הני דמפרש ואזיל:

ראוי לו. יפה וטוב היה לו אם לא בא לעולם:

מה למעלה. מראשי החיות:

מה למטה. מתחת לארץ:

מה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע במזרח:

ומה לאחור. למערב. פירוש אחר, מה לפנים קודם שנברא העולם, מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים:

כל שלא חס על כבוד קונו. שעובר עבירה בסתר ואמר אין שכינה מצויה כאן ומי רואני ומי יודעני: