רמב"ם על משנה בבא בתרא · פרק 9 · משנה 2

הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים כו':
מעיקרנו המזכה לעובר לא קנה לפי שלא תתקיים הקנאה אלא למי שהוא אדם נמצא בפועל והעובר אינו כן ומה שהצריך בכאן שיקנה מה שנתן לו אביו בלבד אם מתנה זו היא מתנת שכיב מרע תתקיים באמירה בלבד: וזה שאמר ילדה טומטום אינו נוטל כלום דחוי הוא אבל נוטל כפחות משניהם וסלקא דעתין שהטומטום בריה בפני עצמה ואינו ממין האדם השלם ולפיכך לא יירש ואפילו היה הוא לבדו קא משמע לן שאין הדבר אלא אם אין לו יורש אלא הוא יורש את הכל: