מלאכת שלמה על משנה חולין · פרק 2 · משנה 6

השוחט את המסוכנת. תוס' רפ"ק דסוטה וביד שם פ"ד דהלכות מאכלות אסורות סי' י"א עד סי' י"ו. ובטור יו"ד סי' י"ז. וכתבו תוס' ז"ל ואפילו לכתחלה שרי ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס ע"כ. ובגמרא בעי מסוכנת ממאי דשריא דדילמא אסורה היא מדכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול והאי מסוכנת לאו חיה היא ומסיק דמדאמר יחזקאל ונבלה וטרפה לא אכלתי [כו' עי' בתוי"ט]:

רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל. ר"ג בעי תרתי יד ורגל ורבנן סברי דבחד מינייהו סגי. וזינוק דר' אליעזר עדיף ופרכוס גדול הוא יותר מדחכמים ומאי דקאמר דייה לגבי ר"ג דבעי תרתי פרכוס דיד ורגל הוי קיל. ומשמע דגרסינן רבן גמליאל שהוא חברו דר' אליעזר וכן הוא בערוך בערך סכן ובהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הוא בסוגית הגמרא וכן הגיה רש"ל ז"ל. ותמהתי על הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שהגיה בתלמודו בתוס' ד' ל"ח דבור המתחיל גועה אפילו לרשב"ג כמו שהעתקתי בספר שקראתי שמו בנין שלמה לחכמת בצלאל ולא הגיה כן לא שם בגמרא ולא שם ברש"י ז"ל:

אמר ר"ש אף השוחט בלילה ובשחר עמד ומצא כותלים מלאים דם כשרה שזנקה כמדת ר' אליעזר. כך מצאתי מוגה. ומצאתי ברש"י ז"ל כתיבת יד השוחט בלילה כדאמרינן בפירקין דלעיל השוחט בלילה שחיטתו כשרה דיעבד אין לכתחלה לא:

או עד שתכשכש בזנבה. בגמרא מוכח דעוף נמי אפילו שהדבר קל לכשכש בזנבו הוי פרכוס וכן נמי אפילו רפרף בעיניו הוי פרכוס:

בהמה דקה שפשטה ידה. פי' דוקא יד ולא רגל:

שאינה אלא הוצאת נפש בלבד. בפ"ק דע"ז ד' י"ו אמרינן חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס ואם שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד ובגמרא אמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה: