תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ברכות · פרק 3 · משנה 6

[אות לג] בהר"ב ד"ה ור"י פוטר. אף במשמשת. ר"ל דמש"ה קתני והמשמשת שראתה נדה לרבותא דר"י דאפ"ה פוטר דאילו לת"ק ל"צ למתני' כיון דאפי' זב שרא' קרי דמעיקרא לאו בר טבילה הוא מחייבו מכ"ש במשמשת שראתה נדה דמעיקרא בת טבילה היא. ואף דלר"י ב"ק א"צ טבילה כדקתני במתני' ד' וא"כ אף בלא ראתה נדה פטורה זהו דוקא לק"ש ולתפלה אבל לד"ת דצריך להעמיק בהם מודה ר"י דצריך טבילה מש"ה קתני דמשמשת שראתה נדה פוטר ר"י מתפלה אף לדברי תורה. כ"ז מבואר בסוגיין (דף כ"א). ומזה תבין מ"ש התי"ט ד"ה והמשמשת וכו' ומהאי טעמא איצטריך למתני ולא איצטריך למתני ב"ק שראה זיבה. זהו לישנא קלילא. דמשמע דב"ק שראה זיבה לא היה צריך למתני. והרי בסוגיין הנ"ל מפורש דצריך למתני' לאורויי דאף דבר טבילה הוא מקודם שראה זיבה מ"מ פוטר ר"י אלא דכוונת התי"ט הא דנקט הך חדושא במשמשת שראתה נדה ולא נקט הך חדוש בב"ק שראה זיבה ובפרט אם נאמר דלד"ת קאמר דזהו שייך יותר באיש היינו דאגב אורחיה אשמעינן ג"כ דטמאה אף בלא פליטה. ומ"מ משום הא לחודיה לאשמעינן בעלמא במשמשת לחוד מש"ה הוצרכו בסוגיין לומר דלרבותא דר"י קתני לה. ומ"ש התי"ט ד"ה ור"י פוטר לדבריו דת"ק וכו' א"נ בת"ת. הוא תמוה דהא להדיא מפורש בסוגיין הנ"ל כהא"נ ואיך בחר לו התי"ט עוד דרך דלדבריו דת"ק קאמר הא בסוגיין לא ניחא להו בכך: