תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ברכות · פרק 2 · משנה 5

[אות יז] בתי"ט ד"ה בלילה הראשון כו'. כסברת הר"ר מנוח שכתב בשמו בכ"מ (פ"ד מהלכות ק"ש). לא מצאתי שם בכ"מ אלא בב"י סימן ע' איתא וכתב הר"ר מנוח בשם הראב"ד דהא דפטור כונס את הבתולה דוקא בלילות שהוא מתייחד עמה אבל אם היתה נדה או חולה כו' חייב. אבל הטור כ' דפטור גם בימים. ונראה דמ"מ בנדה ודאי חייב כיון דאסור למבעל לא טריד כדאיתא (פ"ק דכתובות) דס"ל לרבא דלמאן דאסר למבעל בתחלה בשבת חייב בשבת בק"ש. ומסתפקנא דאפשר דמעידן טבילה מחשביה דפטור מק"ש ד' לילות אם לא עשה מעשה אף שהם מרוחקים מזמן נשואים דאפשר בעוד שהיא נדה דאסור בכל מיני קורבה וחיבוק ונישוק ויחוד לא נעשה לבו גס בה כ"כ:

[אות יח] שם בא"ד דסירכא דלישנא. והפר"ח בס' מים חיים כתב דנקט מניינא דל"ת עד ולא עד בכלל וליכא אלא ג' לילות (עי' בפר"ח סי' ע' ס"ק ו'):

[אות יט] תוי"ט ד"ה מעשה בר"ג. לאו מעשה לסתור הוא. לא הבנתי קושית תוס' בזה דהא משנה זו לא מיירי רק לענין הפטור אבל לענין אם רצה לקרות אם רשאי מזה לא מיירי הכא עד מתני' ח'. ולגבי הפטור מביא ראיה ממה דאמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש. וגם הוא לא חזר מהוראתו רק שאמר איני שומע לכם כו' היינו שהוא אינו רוצה לבטל מ"ש. משמע דמדינא פטור וצ"ע (* וראי' לזה מדלא פריך הגמרא הכא מעשה לסתור כמו שמקשינן בסוכה):

[אות כ] שם בא"ד אם אדם גדול. היינו דבתחלה בא מתני' לאורויי דאדם גדול וראוי ליטול השם בודאי רשאי להחמיר וזה ודאי מוכח ממעשה דר"ג דלכל הפחות אדם גדול רשאי להחמיר. ואח"כ (במשנה ח') הוסיף מתני' דבאינש דעלמא יש בזה פלוגתא אם רשאי לקרות ק"ש: