תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ברכות · פרק 3 · משנה 3

[אות כד] בהרע"ב ד"ה נשים וכו'. ותפילין מ"ע. אינו מדוקדק דהא יסוד הדין במ"ע שהז"ג דפטורות ילפינן מתפילין דהוקשה כה"ת לתפילין וא"כ ל"ש טעם זה לפטרן מתפילין אלא דבתפילין פטורות מהקישא לת"ת. ובתר הכי ילפי' כה"ת מתפילין לפוטר' ממ"ע שהז"ג:

[אות כז] בתי"ט ד"ה ועבדים. פ"ק דחגיגה. בירושלמי כאן איתא טעמא דעבדים פטורים מק"ש שנאמר ה' אלהינו ה' אחד מי שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא עבד שיש לו אדון אחר. לפ"ז גם חציו עבד וחציו ב"ח פטור. ועיין בתי"ט ריש חגיגה דלרש"י למשנה אחרונה חציו עבד וחציו בן חורין חייב בראיה דכיון דכופין רבו לשחררו אין לו אלא אדון אחד מקרי א"כ ה"נ דחייב בק"ש ומ"מ נ"מ בסריס דאין כופין רבו לשחררו:

[אות כח] בא"ד או חפשה לא ניתן לה. בפשוטו משמע דנותן טעם להא דעבדים פטורים ממ"ע שהז"ג דילפי' לה לה מאשה. אבל יקשה דמאי ראיה הא הך לה כתיב גבי שפחה חרופה ופטורה ממילא כמו כל הנשים אבל מצד עבדות לפטור עבד לא שמענו. אע"כ העיקר דלא ידענו כלל מצות על עבדים וילפי' לחייב מגז"ש דלה לה מאשה וממילא לא ילפי' חיוב יותר מאשה. ואולם מדברי הרמב"ם (פרק י"ב מהלכות ע"ז) לא משמע כן מדפסק דעבדים חייבים בהקפה ולפי דברינו הא לא מצינו חיוב מצות בעבדים רק במה דמצינו בנשים. ועמ"ש בזה בחדושי ליו"ד ריש הלכות עבדים (* עיין תוס' ב"ק דף פ"ח ע"א ד"ה יהא עבד וכו'):

[אות כה] בהר"ב ד"ה ובמזוזה. דמהו דתימא. כן הוא בגמ' וה"ה דהמ"ל דמהו דתימא כיון דכתיב ביתך למעט ולא ביתה קמ"ל דחייבות דאטו גברי בעי חיי כו' וכדאי' הכי ביומא (דף י"א ע"ב) ת"ר בהכ"נ ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה פשיטא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמל"ן ואימא ה"נ אמר קרא למען כו' הני בעי חיי וכו' עי"ש ומה דלא משני התם כי הכא דמ"ד דנקיש מזוזה לת"ת היינו דבעי לשנויי בחד טעמא גם על בית השותפין ובחידושי ליומא נתקשתי בשינויי דהש"ס הנ"ל דזהו שייך שלא לפטור נשים דבעו ג"כ חיי אבל לענין בית השותפין דאנו דנין על בית כזה דאינו חייב במזוזה בזה ל"ש לומר דבעי חיי דהא גברא בר חיוב מזוזה אם יהיה לו בית ביחוד וכמו דפטור בדר כל ימיו בבית שאין בו ד"א על ד"א או שהוא דר בשכירות כל ימיו וצ"ע:
[אב"ה עי' בתוס' מנחות ד' מ"ד דלחד תירוצא מה"ת אף לאחר ל' יום פטור]:

[אות כו] בהר"ב ד"ה בברכת המזון. מבעיא לן כו' והארץ לא נתנה לנקבות. ובתוס' כתבו משום דליתנהו לא בברית ולא בתורה ואמרינן לקמן (דף מ"ט) מי שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז לא יצא יד"ח. ובין כך ובין כך קשה לי דבסוגיין פרכינן ובבהמ"ז פשיטא ומשני' מהו דתימא כיון דכתיב ולחם בבוקר לשבוע כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל. ואיך שייך למפרך פשיטא הא ממנ"פ לפי הצד דחייבות רק מדרבנן פשיטא דאצטריך לאשמועינן דחייבו אותן רבנן לברך ולפי הצד דחייבות מדאורייתא היא גופא אשמועינן דלא לפטרו מצד דלא נטלו חלק בארץ או מפני שאינן בברית ותורה:
[אב"ה ע' בס' דו"ח לאבא מארי זצ"ל ישוב לקושי' זו]:

[אות כט] תי"ט ד"ה ובמזוזה וכו'. ואימא גברי בעי חיי. עוד תירצו דכי היא חייך לא קאי את"ת אלא אקיום מצות כלומר התורה מלמדת לך מצות שהם חייך: