[אות יד] בהר"ב ד"ה והגיע זמן כו'. לאפוקי קורא להגיה. מהרר"י כ' דקורא להגיה היינו דדרך מאן שמביט בספר להגי' מעצמו נופלים דברים מפיו מבלי שרוצה לדברם והוי מתעסק וכמו דאמרינן בשופר דמנבח נבוחי. שלא רצה לתקוע אלא דמעצמו נעשה התקיעה מפיו דהוי מתעסק ולכ"ע לא יצא:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ברכות · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות טו] בהר"ב ד"ה ר"י אומר באמצע כו'. עליו לכבדו. כתבו בתוס' (דף י"ג ע"ב) ד"ה שואל ר"מ ור"י הלכה כר"י דאמר אפילו באמצע משיב מפה"כ אם כן נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפה"כ גדול מזה עכ"ל. ורצונם כיון דכל הציבור עוסקים באמירת קדושה הוי כמו משיב וע"כ דקדקו בלשונם דאין לך מפה"כ כו' משמע דמדמו זה למשיב. ולפ"ז בשמע קול רעמים דכל הצבור עוסקים בק"ש. אפשר לא הוי כמשיב ואין לו להפסיק כ"א בין הפרקי' דגם שואל מפני הכבוד. והמג"א (סי' ס"ו ס"ק ה') על מ"ש בש"ע (סי' ג') דמפסיק לקדיש באמצע כתב וז"ל דאם פוסק לשאול מפ"כ ב"ו ק"ו מפ"כ הקב"ה ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמי' יפסיק ויברך ולענ"ד יש לדון בזה. ואעפ"כ בתשובה העליתי דהדין עם המג"א:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2521faa59db4cad16a6e52cf0d32b11012bce5f6929a1d08796f35c7d7da8237