אלא מי שלא נתקיימו דבריו. פי' הרמב"ם בזה אינו דלא כש"ס כמ"ש התי"ט, אלא גילה לנו איך פירוש הראשון דש"ס רמוז בלשון המשנה הנראה להפך, וכיוצא בזה הם הפירושים המותרים לפרש בכתובים או ליתן טעם בשינוי לשון או לשון תמוה שבהם על ידי איזה רמז הגון וראוי, וזה יהיה בענין שהרמז לא יסתור ממש דברי רז"ל, אלא שנאמר שפי' רז"ל כך הוא, דהא דלא פירשו הכתוב בפירוש הוא לרמוז ענין אחר אגב מיוסד כמו כן על דברי רז"ל, וכה"ג במשנה זו למאן דמפרשה באימא אינו נזור אלא מי שנתקיימו דבריו, היינו צריכים לבקש טעם למה לא אמרה המשנה דבר זה בפירוש אלא כתבו בענין דנראה להפך, דאע"ג דהרמ"בם פירשו אותו לשון כפי' הש"ס מ"מ הלשון דחוק, אבל אני לא זכיתי למצוא טעם בזה, אבל הפירושים היוצאים מסוג זה בין במקרא בין במשנה או בשאר דברי רז"ל, הם בנויים על קו תהו ואבני בהו, אף אם אינו יוצא שום דין מאותו פירוש, והתי"ט שנתן רשות בענין זה לא דקדק בלשונו, משום הכי הארכתי בזה:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה נזיר · פרק 5 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 61e937f4d80ce7d50dc6d845d942e6bed228199181a504adb089764edd5ba229