עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין · פרק 2 · משנה 1

וכן לקמן כתב עני בן עשרים שהעריך עצמו כו'. ולאו דוקא, דה"ה העריך לאחר, אלא חדא מתרתי נקט:

פחות כו'. לאו דוקא פחות מסלע, אלא אפילו נתן כל הערך חוץ מסלע אחד מגלגלין עליו את הכל. תוס'. עתוי"ט:

אין כו'. הא תו למי לי, הא קמ"ל פחות מסלע הוא דליכא, הא יתר על סלע איכא [אע"ג דליכא חמישים סלעים, דאם היו בידו ה' סלעים נותן כולם, דהיינו יתר על סלע ופחות מחמישים]. יתר על חמישים הוא דליכא, הא פחות מחמשים איכא [כדאמרן] וסתמא כרבנן. גמרא:

[ומסיים] וצריכא ז' נקיים וקרבן, פירוש עולה באה על תנאי, והחטאת אינה נאכלת. וז"ל הר"מ, ואם אמרה ב' ימים ראיתי, נאמר כאן פתחה י"ז, לפי שאנו אומרים אפשר שאלו הב' ימים יום אחד מהן קודם עת נדתה ויום אחד מתחילת עת נדתה ונשארו מן התקופה [שיש בין תחלת נדה לתחלת נדה] י"ז ימים. וכן אם אמרה שלשה ימים ראיתי, אפשר שני ימים קודם כו' ויום אחד מתחילת כו' נשארו מן התקופה י"ז יום, הרי היא ג"כ פתחה י"ז, אלא שהיא ספק זבה, לפי שאפשר ששלשה ימים אלו שראתה על הסדר בלא עת נדתה הם. ואם אמרה ארבעה ימים, ג"כ היא ספק כו', לפי שאפשר שיהיו אלו הארבעה ימים שנים קודם נדתה ושנים מימי נדתה ולא תהא זבה. וכשאנו משערין "הספק הזה, יהא פתחה י"ו, יום לפי שאם נאמר ששני ימים מאלו הד', מתחילת עת נידתה, ישארו עם הי"א ימים שהיא תקופה קטנה חמשה ימים שהם עם הי"א י"ו יום. ואם אמרה חמשה ימים ראיתי נאמר ששלשה מאלו החמשה מתחילת עת נדתה, וישארו מן התקופה ט"ו כו'. וכן אם אמרה י"א, יום היא ג"כ ספק זבה, לפי שנאמר, שני ימים הן מסוף הי"א, ושבעה ימי נדה, ושני ימים שארית הי"א שראתה. ופתחה תשעה, ואם אמרה י"ב ימים ראיתי, פתחה ח', והיא זבה ודאית. לפי שאם תאמר ששני ימים מזמן ראיית הדם קודם עת נדתה, ושבעה של נדה, ושלשה אחר הנדה, הרי היא זבה, לפי שכבר ראתה שלשה ימים רצופין אחר זמן הנדות. ואם נאמר שאפשר שיהא מכללם שלשה ימים קודם עת נדתה, שבעה של נדה, ושנים אחר הנדה, הרי היא ג"כ זבה, לפי שכבר קדמה זיבות לנידות. וכן אם ראתה י"ג יום, פתחה לפי ההיקש הזה בעצמו כו'. וזה שאמרנו פתחה י"ז או פחות, אין הכוונה שתהא כל הזמן הזה אסורה על בעלה אלא הענין שזכרנו שאחר אותו הזמן תקבע לה ווסת לנדתה כו'. ואין הפרש בין י"ג יום ויותר מזה, שאין לה פתח פחות מז', שהיא זבה ודאית: