תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 10 · משנה 4

[אות צה] תוי"ט ד"ה של זו מנה. והר"ן בר"פ דלקמן כו' אבל במעו' לא שהרי כבר נפרעה. ק' לי מסוגיא דכתובות (דצ"ב) א"ר אי פקח מגבי להו ארעא. הא בלא"ה יחזיק חובו בעד אחריותו דלא גרע מתפיסת מעות לאחר מיתה מכ"ש זה דתפוס במעות חובו. וצע"ג. ואולי י"ל דתרתי בעי אינו מחוסר גוביינא ולא מחסר שבועה ומיירי הכא באמת בנשבעה או ביש לזה נאמנות מפורש לי וליורשי. אבל בההיא דאי פקח שצריך שבועה הוי כמו מחסרי גוביינא וא"י להחזיק (אפילו המעות) בעד אחריותו. וא"כ לשיטת הסמ"ע (* סי' פ"ז ס"ק כ"ב) דבנשבע ונוטל דתפס דלא נחתי' לנכסיה לא משמתי' לי' ג"כ דבזה עדיף מהיסת דבהיסת כל א' יאמר לא אשבע משא"כ בנוטל שתפס. ועשיתי סמוכים לזה ממ"ש הר"ן בסוגיי' דפוגמת טעם להשמטת הרי"ף איבעי' דפוגמת פחות פחות מש"פ משום דמספק אין נותנים לה בלא שבועה מש"ה כתב סתם פוגמת דהכל בכלל. והיינו דלענין תפיסה ליכא נ"מ דבפוגמ' ממש ג"כ א"צ לישבע להרי"ף ושיטתו דנוטל שתפס לא נחתינן לנכסיה. והא מ"מ נ"מ בתפ' דמספיקא לא משמתינן לה (* דיכולה לומר קים לי) אע"כ כהסמ"ע ובפוגמת ודאי ג"כ לא משמתינן. א"כ בההיא דפקח לא מחסרא שבועה כיון דתפוס ועומד ולא נחתי' לנכסי' ולא משמתי' לי':