תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 6 · משנה 6

[אות סז] תוי"ט ד"ה מה כו'. פירש הרע"ב עישור כו'. בשטה מקובצת כ' הא דפירש"י כן משום דס"ל כהרמב"ם דבדבר שאינו קצוב לא מהני מחילה וא"כ אין חידוש במה שתוכל להוציא כשתגדיל וגם אף בניסה כשהיא גדולה נימא כן אלא ע"כ דס"ל דמגבי' לה ע"ג והוי קצוב. ובספר כתובה כ' דס"ל דלא מהני מחילתה דקטנה אף דהפעוטות מקחן מקח ומתנתן מתנה היינו במטלטלין מ"מ כיון דפרנסה לא נגבית רק ממקרקעי כקרקע דמי כמ"ש המרדכי. וא"כ אם איתא דהכא מיירי כשגובית לפי אומדנא דאב הא בכה"ג דגובים גם ממטלטלים כמ"ש תוס' פרק נערה יהיה מהני מחילתה ואמאי תוכל להוציא' כשתגדיל. ויסוד הדבר זה הוא בר"ן פ' נערה (דפ"א ע"ב) הרשב"א כתב דאפי' ארסוה מדעתה לא הפסידה מזונותיה משום דאין מעשה קטנה כלום וכדתנן פ' מציאת האשה יתומה שהשיאוה וכו' יכולה היא משתגדיל להוציא מידן אעפ"י דקי"ל דהפעוטות מתנתן מתנה במטלטלין מזונות ופרנסה שאני דכיון דאינן אלא מן הקרקע הו"ל כמקרקעי (ולענ"ד מדברי תוס' כתובות (דפ"ו ע"א ד"ה תיזיל וכו') מבואר דחולקים ע"ז וס"ל דאף בנגבית רק מקרקעי מהני מחילת פעוטות) והר"ן שם כ' עלה דמתני' די"ל דאע"ג דהשיאוה מדעתה מסתמא לא מחלה עיי"ש וא"כ ממילא ממה דכ' רש"י מדעתה רבותא קמ"ל דאפילו נתרצית לא הוי מחילתה מחילה דמשמע דדנין אותה למחילה אלא דלא מהני מחילתה. וע"כ מסברת הרשב"א הנ"ל ממילא מוכרח רש"י למנקט דמיירי בליכא לאמוד אלא מדין עישור דגובה רק ממקרקעי ומתוך הדברים אלו תמוה לי דברי הר"ן במתניתין דהכא דכ' תחלה לישנא דרש"י מדעתה וכו' אין מחילתה מחילה. ואח"כ מיד כ' מה שראוי להנתן לה כ' רש"י עישור נכסים ואפשר דת"ק ה"ק מה שראוי להנתן לה לר"י לפי אודמנא דהאב ולרבנן לפי שומת הנכסים עכ"ל והא ע"כ לא מיירי בלפי אומדנא דכיון דגובית ממטלטלים מהני מחילתה וכמ"ש הר"ן בפ' נערה הנ"ל וצל"ע: