תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 7 · משנה 2

[אות ע] בתוי"ט ד"ה שלא תטעום וכו'. דאל"ת הכי מאי שנא כו'. היינו דאלת"ה אלא דמיירי בנדר הוא ממילא ליכא לאוקמי בנדר רק שלא תטעום אחד מפירות דאין בידו להדירה ונצטרך לאוקמי דתלה הדבר בתשמיש שאמר אם תטעום א' מפירות יאסר הנאת תשמישך עלי. וא"כ יקשה תטעום ותמתין שבת א' או בתלנהו במזונות תטעום ותמתין ל' יום. ומ"ש התוי"ט ומסיק הר"ן בטעמא דמתני' וכו' באמת בהך בבא דלא תטעום לא צריכנא להכי דכיון דמוקמינן בנדרה היא וקיים לה הוא מוקמי' כפשטא בלא תלתה בשום דבר ומש"ה יוציא מיד דאינה יכולה לסבול אפי' יום א' (ומיירי בנדרה לכל זמן שתהיה תחתיו דאי בנדרה סתם מה תרויח בגרושין תוס'. והר"ן כתב דאף בנדרה סתם יכולה לומר לא בעי' גברא דמקיים לי נדרי) אבל מה דמסקינן בסוגיין בטעמא דמסני סני היינו משום סיפא המדיר את אשתו שלא תתקשט דקאמר ר' יוסי בעניות וכו' דזה מיירי ע"כ בתלתה לקשוטה בתשמיש דבלא תלתה הא ס"ל לר"י (בפי"א דנדרים) דקישוט לא הוי עינוי נפש ואין הבעל יכול להפר. ובזה יקשה תתקשט ותאסר שבת א'. ועלה מסקי' בסוגיין דבנדרה איהי ושתיק לה סברה מיסני סני לה. ולפ"ז לפי"מ דכתב התוי"ט ברפי"א דנדרים דר' יוסי ס"ל בקישוט דמדין עינוי נפש א"י להפר אבל מדין בינו לבינה יכול להפר עיי"ש. א"כ גם בקישוט י"ל דמיירי בלא תלתה בתשמיש וא"כ ליכא הכרח כלל לסברת מסני סני לה וי"ל באמת לדינא דאם תלתה בתשמיש וכדומה דתמתין כשיעור המפורש. אולם לפמ"ש הר"ן דממתני' דלקמן דאמר לה ע"מ שתאמרי לפלוני וכו' מוכח דמיירי בתלתה בתשמיש דאמרה אם לא אומר לפלוני כו' יאסר עלי תשמיש או מזונות וכ"כ הטור לקמן בבבא דהמדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה דמיירי בכה"ג וכמו שהעתיק התוי"ט לקמן. א"כ גם לדידן מוכח דקימ"ל דמסני סני. דאין לומר דתלנהו בפירות או בקישוט לת"ק דא"צ לסבול יום א' דהו"ל לר"י ולר' יוסי לאפלוגי גם בסיפא וכדמוכח לומר כן מהא דלא מוקי בסוגיין בבא דקישוט בתלתה בפירות כמ"ש תוס'. אלא ע"כ דקימ"ל דמסני סני לה. ודו"ק: