תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 1 · משנה 6

[אות ה] תוי"ט ד"ה לא כי. א"א לפרש שמכחישה כו'. הא ודאי דמתני' לא איירי בברי וברי דהא להדיא אמרי' בסוגיין (רפ"ב) דלא אמר ר"ג בברי וברי. אלא דמ"מ ק' לישנא דלא כי. דלשון זה משמע ברי כדאיתא (ספ"ג דבב"ק). וע"ז תירצו תוס' דהכא דליכא למטעי דמיירי בברי דמהיכא ידע וכו' מש"ה שייך שפיר לשון לא כי. ואולם ק' לי לשיטת ר"ח דמ"ע פתחה סתום א"כ במתני' דבסמוך היא אומרת מ"ע איך קתני והוא אומר לא כי הא איכא למטעי דמיירי בברי דאומר דמצא פתחה פתוח דהיינו דלא נמצא דמים ואומרת מכ"ע אני והוא אומר לא כי בברי כי מצאתיך ג"כ פ"פ ומה דאר"י תביא ראי' לדברי' היינו על הבירור של טענת דמים ועל טענתו פ"פ י"ל דס' ר"י כתובה דאורייתא וא"נ להפסידה וגם אף אם נאמן מטעם חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה י"ל דבזה דנמצאת בעולה ע"י ט"ד י"ל דעכשיו נהפך על כך ושנאה דאינו רוצה גם במכ"ע כי בחזקת שלימה נשאה מש"ה משקר ואומר שמצא פ"פ וצ"ע:

[אות ו] שם ד"ה נאמנת. דוקא כשאפשר שנאנסה משנשאת. היינו אף דהיא טוענת משארסתני נאנסתי דמשמע באירוסין קודם נשואים. מ"מ מהימנא במגו דנאנסתי אחר נשואין. ואף דהתוי"ט כ' בסמוך בשם הרא"ש דהא דבאומרת בתולה הייתי לא מהימנ' במגו דמכ"ע דהוי מגו להוציא היינו דבברי וברי לא מהני להוציא אבל הכא בברי ושמא אמרי' מגו להוציא. דהרי לפי חד טעמא הטעם דר"ג דנאמנ' משארסתני במגו דמ"ע והיינו ג"כ אף דהוי להוציא מ"מ בברי ושמא אמרי' מגו להוציא וכמ"ש הש"ך (סי' פ"ב בריש דיני מגו) בשם הר"ש מקינון והגהת מרדכי. אף דלפ"ז גם לאידך טעמא דר"ג דנאמנת משום דאיכא חזקת הגוף וכיון דמ"מ צריך לבא לדין מגו דמשנשאת נאנסתי א"כ מאי הרווחנו באידך תירוצא. י"ל דבעי לשנויי אף לר"י במתני' שבסמוך היא אומרת מכ"ע טענתייהו במאתים ומנה א"כ ליכא מגו. וכמ"ש תוס' להדיא דשנויא קמא דמגו לא קאי לר"י. גם י"ל דלא ניחא להך תירוצא הך מיגו דמכ"ע כיון דמכ"ע עצמו לא מהימנא באומרת מכ"ע אני תחתך לטעמא קמא כיון דליכא מגו והוי רק קצת מגו דטענה טענה מעליא בזה לא ניחא לאידך תירוצא:

[אות ד] במשנה לא מפיה אנו חיין. משום דאחד משלשה עמודי העולם הוא אמת לזה אמר דעל פי' של זו אין אנו חיין להחזיק דבריה לאמת כ"כ הש"מ בשם תלמידי הר"י:

[אות ז] בתוי"ט ד"ה נאמנת. לא אמרי' מגו לאפוקי ממונא ע"כ. ובתוס' תירצו עוד דהוי מגו במקום חזקה דא"א טורח בסעודה ועדיף מחזקה דעלמא דמבעי' לן (בפ"ק דב"ב) במגו במקום חזקה:

[אות ח] שם בא"ד מהיכא תיתי שתהא היא נאמנת כו'. ויש שתירצו דבחזקה ורוב מוציאין ממון והכא אית לה חזקת בתולה ורוב אין מזנים: