[אות טו] תוי"ט ד"ה כתובתה וכו'. דמגו במקום עדים הוא. לפ"ז לא הוצרך התוי"ט לומר בתחלה דהכא מודה ר"ג כיון דאיכא ברי וברי דהא בלא"ה ניחא דבליכא עדים הבעל מהימן משום מגו. ובתוס' כתב דהא דמצרכינן לתרוצא דמודה ר"ג בברי וברי היינו למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד ל"א כלום. וא"כ לדידן בפשוטו ניחא. ואפשר לומר דמ"מ כיון דהאמת הכי הוא מש"ה נקט לה התוי"ט כדי לאוקמי מתני' בכל גווני דאף במקום שאין כותבין דא"נ לומר פרעתי וליכא מגו מ"מ בלא עדים הבעל מהימן דהוי ברי וברי. ואף במקום שכותבין ונאבדה דאיכא מגו מ"מ מהני עדים דהוי מגו במקום עדים:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות טז] בא"ד מפני שהוא מודה במקצת. ובבעל התרומות (שער ז' ח"ב סימן כ"ז) כתב בשם יש מפרשים דהכא ליכא שבועה דאורייתא דלא הוי הודאה ממין הטענה וכטענו חטים והודה בשעורים דמי עיי"ש וצ"ע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1d879a62a2c386b4eadc0246e1e80c0aad0b48f0b7d82c783cff754127b0d5d