[אות מו] בהרע"ב ד"ה המית שורי. דקסבר כופרא ממונא. משמע דאילו כופרא כפרה הוי קנס וזה תמוה דהא בב"ק (דמ"א ע"ב) דמשנינן דר"א סבר כופרא כפרה מש"ה אפי' בתם לא הוי קנס עיי"ש. וגם הא בב"ק (מ' ע"א) אמרי' דכ"ע כופרא כפרה וא"כ יקשה ממתני' דהכא דמשלם ע"פ עצמו וכן הרמב"ם פסק כופרא כפרה ואפ"ה פסק דמשלם ע"פ עצמו וצע"ג. וע' בפני משה על הירושלמי (פ"ד דבב"ק ה"ד):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה כתובות · פרק 3 · משנה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות מז] תוי"ט ד"ה האומר כו'. מדתנן בתו של פלוני כו'. בלא"ה מוכח כן דהיכא דלדידיה היא כמפותה מחלה ואי דמשכחת באמר שפיתה אותה ברשות אביה ועתה בגרה דלא הוי מחילה כיון דבשעת ביאה לא הוי דידה כמ"ש התוי"ט (רפ"ד) בשם הר"ן. ואף לשיטת הסוברים דבבגרה קודם העמדה בדין בושת ופגם לאביה מ"מ י"ל דמיירי במת אביה והבת היא יורשת א"כ גם דקדוקו של התוי"ט ליתא דמה"ט נקט פתיתי את בתו של פלוני היינו דבשעת פיתוי היתה של פלוני:
[אות מח] שם ד"ה המית. דאף ע"ג דבכלל כפל יש קרן. היינו דמרישא בפתיתי דמחייב בבו"פ ומ"מ פטור מקנס היינו דכל אחד הוא ענין בפ"ע ואינו כלול הבו"פ בתוך הקנס. אבל כפל דהוא שני פעמים קרן הוי כמו קרן מרובה בזה הוה ס"ד כיון דמחייב במקצת מהכפל דהיינו הקרן יתחייב בכולו. ודוחק, ולהסוברים דבגרה או מת האב עד שלא עמד בדין הבו"פ דאב או דאחיה. י"ל דמדרישא הו"א דמיירי דוקא בגוונא זה דבהודאתו מחייב עצמו בבו"פ להאב או לאחיה ובקנס לדידה בזה פטור מקנס. אבל גנבתי דמחייב הכל לבעלים ס"ד מגו דמהני הודאתו לזה על הקרן יהנה ג"כ על הקנס כיון דהכל לחד גברא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1d879a62a2c386b4eadc0246e1e80c0aad0b48f0b7d82c783cff754127b0d5d