לחם שמים על משנה בבא בתרא · פרק 9 · משנה 2

בתי"ט ד"ה דוחין. בלשון הנ"י. צ"ל וא"כ לרבנן דקיי"ל כוותייהו נוטל נמי בתרווייהו. ותי"ט העתיקו בשבוש.

ילדה זכר נוטל מנה. הכא בש"מ. קנה. שדעתו של אדם קרובה אצל בנו.

נ"ל דבהוכר העובר דווקא. אבל בציר מהכי. לאו עובר סתמא שמיה. עד שיפרשו לך. כך הוא בעיני. ועמ"ש בפ"ג דקידושין. ובא"ע ס"מ (ואצ"ל בפחות מארבעים יום. דמיא בעלמא הוי) ובזה א"צ למה שנדחק נ"י. ואינו נרא' מ"ש דמשום טירוף דעת חששו. שאם כן. מאי איריא בנו. אפילו אחר נמי. ותו דאי איתא דלא שייכא קנייה בעובר לגמרי כלל. הא אמרינן. מידי דליתא בבריא. ליתא בש"מ. אלא מסתברא לא שנא בריא. ל"ש ש"מ. קנה. מה"ט דדעתו של אדם קרובה אצל בנו. והכא בהוכר עובר עסקינן ואתיא כי סתמא דפ"ג דקדושין. דכה"ג מיקרי בא לעולם. משו"ה בריא וש"מ שוין בהא. והא דמפלגינן הכא בין בנו. לאחר. היינו משום דספיקא הוה. והתם נמי לא הוו קידושין אלא להחמיר. עמ"ש שם בס"ד.

הילכך גבי בנו דווקא. דדעתו קרובה. הוא דאמור רבנן דליקני כה"ג. גם המעות נשארים בחזקתן ליורש הראוי. משא"כ באחר. דהו"ל ספיקא דדינא. המע"ה. וזה כפתור ופרח ודאי.

נקבה מאתים דלענין הרווחה כו'. אי נמי במבכרת.