השולח בנו קטן. צריך לבאר עד מתי הוא קטן לענין זה ונ"ל עד שהגיע לעונת הפעוטות. כבר שית. כבר שבע. כל חד לפום חורפיה. ואחד הזכר. אחת הנקבה. במשמע.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה בבא בתרא · פרק 5 · משנה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חנוני חייב כתו'. דאם היה מחזיר אותו פונדיון עצמו לתנוק. ה"נ דהוה פטור.
ואינו נ"ל. עיין כיוצא בה בי"ד (סימן שמ"ט) בהגה. כשהיו או"א מזרקין עליו כלים. ועמד אחד והצילן. אם אח"כ החזירן להם. חייב לשלם. דהוי כזרקן למקום גדודי חיה ולסטים (דהכי קיי"ל באבדה. משהגיעה לידו. נתחייב בשמירתה. ואפילו משנטפל בה. מתחייב להחזירה).
ואם בגדולים בני דעת ובשל עצמן כך. ק"ו לכאן.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 26afa2c7fcf48537e2cca78d4ae74c147aa632d9b98b69bc435886f7e818564e