תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ביכורים · פרק 2 · משנה 2

[אות יב] בהר"ב ד"ה ואסורין לאונן. ובבכורים נאמר. וכן כתב הרמב"ם בפי' ובחבורו (פ"ג מהל' בכורים) והכ"מ כתב עלה בפ' כ"ש (דף ל"ו ע"ב) אבל באמת תמוה לי דשם בפסחים אית' טעמא דרבנן דכתיב ל"ת לאכול בשעריך וכו' ותרומת ידך אלו בכורים ואתקש בכורים למעשר. וכן הוא בפ"ח דיבמות (דף ע"ג ע"ב) והכי אמרי' התם ג"כ לענין דבכורים חייב בביעור משום דאתקש למעשר. והטעם שכתב הרמב"ם והר"ב איתא בפסחים שם דרך קושיא על ר"ש נהי דלית ליה הקישא שמחה מיהא כתיבא ביה ומשני ההיא לזמן שמחה הוא דאתי וא"כ למסקנא גם רבנן ס"ל דלזמן שמחה הוא דאתא אלא דטעמייהו דאתקש בכורים למעשר. ונ"מ לדינא דלטעמייהו דהרמב"ם והר"ב אם אכל אונן בכורים א"ח במלקות וכדאיתא להדיא בהרמב"ם שם ומטעם דהוה רק לאו הבא מכלל עשה אבל לטעם דאתקש חייב מלקות כמו במעשר ובפרט לענין חיוב ביעור דנקטו הרמב"ם בפי' והר"ב מדכתיב הקדש. דזה הטעם לא נזכר בסוגיין רק בירושלמי ואמאי שבקו לסוגיא דידן דיבמות הנ"ל דמפורש דמקשי' בכורים למעשר וצלע"ג: והא דלא ילפינן ג"כ בהקישא מעשר מבכורים לחייב מיתה בטומאת הגוף דדרשינן ומתו בו פרט למעשר ולענין ביטול באחד ומאה ל"ש למילף דבתרומה ג"כ בטילה ברוב מדאוריי' ורק מדרבנן בעינן אחד ומאה ולענין הערב שמש ילפי' לה ביבמות מקרא דמ"ש לא בעי הערב שמש הר"ש כאן ותוס' ביבמות ובתוס' שם הניחו בקושיא אמאי לא ילפינן בכורים ממ"ש דלא להוו נכסי כהן עי"ש:

[אות יג] תוי"ט ד"ה ואסורים בכ"ש. וצ"ל במינן. ועיין בפרי חדש (סימן ק"ב ס"ק ח'):

[אות יד] במשנה הרי אלו במעשר. ותנא ושייר דאסורים לבער בטומאה דבמ"ש כתיב ולא בערתי ממנו בטמא (ובכורים הא אתקש למ"ש לת"ק דר"ש) משא"כ בתרומה וכן האוכלן בטומאת עצמן לוקה משא"כ האוכל תרומה בטומאת עצמן עובר רק בעשה. גמרא יבמות (דף ע"ד ע"א):