לחם שמים על משנה נדרים · פרק 5 · משנה 5

הר הבית והעזרות. עמ"ש תי"ט בשם הרא"ש. דחומות ירושלם לא אתי משירי הלשכה.

וצ"ל דבאין משל אנשי ירושלם. דהוו להו בני העיר שותפין בגווה.

והספרים עמ"ש בס"ד שילהי בכורים.

והכותב חלקו. ה"ק והכותב כו' כדי שיוכל להשתמש בדברים הללו. היאך דינו. מחלוקת ר"י וחכמים. ומ"ש רמ"ז אין לו טעם ולא ריח.

וחכ"א כתב תוי"ט חכמים היינו ת"ק כו'. ואין לשונו מדוקדק. דאי קושיא היא ליתא לגמרי. איברא איפכא משמע לכאורה. דר"י היינו ת"ק. דמפליג בין נשים להדיוט. וחכמים לא מפלגי ואי בניחותא קאמר. מנליה הא. ואני אומר תרוויהו אליבא דת"ק קאמרי. והכי הו"ל לתי"ט למימר ר"י וחכמים לפרושי לדת"ק קאתי. וז"ל רמ"ז נראה דר"י וחכמים פליגי אליבא דת"ק. דר"י סבר כו' וחכ"א דכתיבה דת"ק אין לו זכיה. ע"כ. ואם אין זכיה. למאי מהניא כתיבה. הלא לד"ח זה וזה צריכין לזכות. אלא כך היה צריך לומר. כתיבה דת"ק. היינו זכיה. וכותב שטר ראיה על הזכיה.