טהורים
דמדאין בהרווח ההוא טע"ט לא התפשטה הטומאה על הכלים שבצדן. והבית בין כך ובין כך טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ואפ"ה לא דיינינן להכלים שבאויר החצץ כאילו מונחים תוך הבית הטמא. וכטומאה בבית וכלים בכותל. קרוב לטומאה טמאים [לעיל פ"ו מ"ד]. י"ל התם חצי כותל שלפנים ודאי שייך להבית. אבל הכא חצץ חדר בפ"ע הוא. ואע"ג שאין בו רווח טע"ט. וגם פתוח פחות מטע"ט להבית. לא אמרינן דהרווח ההוא כחור שבכותל הבית הטמא דדיינינן להו כמחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג]. די"ל דהכא שאני דהרווח ההוא מדחצצו בידים לא בטל לגבי בית. ולא גרע ממגדל העומד תוך הבית וטומאה תוך המגדל. שהבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואפ"ה כלים שבין מגדל לכותל הבית וכו' כשאין שם פ"ט טהורין [כפ"ד מ"א]. וכ"כ הכא דיינינן להרווח שבתוך החצץ כרווח שבמגדל תוך הבית. דאפי' דכשהחצץ או המגדל נעול. אפ"ה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואע"ג דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת [כלעיל סי' ט"ו] היינו ברצוצה ממש. אבל הכא הרי הוא חצצו בידים. וכחדר אחשביה והו"ל כחדר לפנים מחדר [ועי' ס"ד סי' ט"ז]. ואעפ"כ כלים שבחצץ טהורים. מדאין טע"ט מאהיל על הטומאה והכלים. וגם מהבית א"א שתבוא הטומאה לשם. דהרי החצץ אינו פתוח טע"ט להבית. מיהו דוקא כלים שבצד הטומאה תוך אויר החצץ טהורים. אבל כלים שלמעלה או שלמטה מהטומאה טמאין מדקיי"ל דבהאהיל מקצת טומאה על מקצת טהרה או איפכא טמא [ספ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]. ועי' בהרא"ש שתירץ קושייתנו הנ"ל באופן אחר:
דמדאין בהרווח ההוא טע"ט לא התפשטה הטומאה על הכלים שבצדן. והבית בין כך ובין כך טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ואפ"ה לא דיינינן להכלים שבאויר החצץ כאילו מונחים תוך הבית הטמא. וכטומאה בבית וכלים בכותל. קרוב לטומאה טמאים [לעיל פ"ו מ"ד]. י"ל התם חצי כותל שלפנים ודאי שייך להבית. אבל הכא חצץ חדר בפ"ע הוא. ואע"ג שאין בו רווח טע"ט. וגם פתוח פחות מטע"ט להבית. לא אמרינן דהרווח ההוא כחור שבכותל הבית הטמא דדיינינן להו כמחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג]. די"ל דהכא שאני דהרווח ההוא מדחצצו בידים לא בטל לגבי בית. ולא גרע ממגדל העומד תוך הבית וטומאה תוך המגדל. שהבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואפ"ה כלים שבין מגדל לכותל הבית וכו' כשאין שם פ"ט טהורין [כפ"ד מ"א]. וכ"כ הכא דיינינן להרווח שבתוך החצץ כרווח שבמגדל תוך הבית. דאפי' דכשהחצץ או המגדל נעול. אפ"ה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואע"ג דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת [כלעיל סי' ט"ו] היינו ברצוצה ממש. אבל הכא הרי הוא חצצו בידים. וכחדר אחשביה והו"ל כחדר לפנים מחדר [ועי' ס"ד סי' ט"ז]. ואעפ"כ כלים שבחצץ טהורים. מדאין טע"ט מאהיל על הטומאה והכלים. וגם מהבית א"א שתבוא הטומאה לשם. דהרי החצץ אינו פתוח טע"ט להבית. מיהו דוקא כלים שבצד הטומאה תוך אויר החצץ טהורים. אבל כלים שלמעלה או שלמטה מהטומאה טמאין מדקיי"ל דבהאהיל מקצת טומאה על מקצת טהרה או איפכא טמא [ספ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]. ועי' בהרא"ש שתירץ קושייתנו הנ"ל באופן אחר: