יכין אהלות · פרק 9 · סעיף 67

או על גבה
נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]:

דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: