יכין אהלות · פרק 7 · סעיף 34

כלן טמאין
ר"ל כל דבר אפילו אדם וכלים שבא תחת משקוף הפתח בעוד המת בהבית טמא כאילו היה יחד באהל עם המת. ואע"ג שהדלתות כולן נעולין ומפסיקין בין אויר הבית הטמא להאויר שתחת המשקוף עכ"פ מדיש בכלל כל הפתחים אלו חד פתח שודאי סופו להוציא משם המת והפתח ההוא ודאי טמא מהלממ"ס אף שהיא נעולה הרי כל הלממ"ס כדאורייתא דמי [כרמב"ם פ"א מאישות ה"ב]. והרי בדאורייתא אמרי' מדרבנן אין ברירה. וכולן טמאין. לפיכך אף שאח"כ הוציאו המת בא' מהפתחים אפ"ה לא אמרינן דהוברר הדבר למפרע שזה היה מוכן להוציא בו ונטהר שאר הפתח. ונ"ל דאי נימא כרמב"ם הכא דבית שפתחיו נעולים דינו כקבר סתום מיירי הכא שיש להבית עוד חור פתוח לחוץ טע"ט. ונתבטל עי"ז מלהחשב כקבר סתום. דאם לא כן אפי' חישב להוציאו בא' מהן כולן טמאין. מדדין הבית כקבר סתום. ותו דא"כ ל"ל דנקט ברישא פתח דוקא הרי בל"ז כל הנוגע בכותלי קבר סתום נטמא: