הון עשיר על משנה נדרים · פרק 8 · משנה 7

כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין. לא ידענא אמאי נקט בכור אחד ובחביות שתים, אם לא שנאמר שזה הוא שיעור היין הצריך למאכל כור אחד של חטין בימיהם, או שנאמר שעל שם איזה מעשה שהיה כך שנו דין זה בענין זה, וכה"ג מצינו בסיפא דמתניתין כמ"ש לקמן, וכה"ג יש לתרץ בכל כיוצא בזה:

להפר. למאן דגריס הכי צ"ל דמשום דהוא בעל הדבר עצמו המפר הנדר, דומה לבעל המפר נדרי אשתו שיש בהם עינוי נפש דהוא בעל הדבר שאם אשתו תתענה תנוול בעיניו ולא תהיה נוחה לו, ועוד שאשתו כגופו, ולא דמי לחכם המתיר שאינו בעל הדבר, ולכן אתי שפיר לומר להפר ולא להתיר. ואין לומר דטעמא הוא דהחכם בהתרתו עוקר הנדר מעיקרו כאילו לא נדר מעולם אבל הבעל בהפרתו אינו כן, והכא נמי דומה יותר לבעל מהחכם, שהרי אומר לו קיימתי כדרך אשר נדרת שאקבל והריני כאילו התקבלתי, וכן מה שנדרת משום כבודי כבר נתכבדתי כי זה הוא כבודי, ואינו עוקר בדרך זה הנדר שלו כלל אלא שעל ידי תחבולה זו מקיים תנאו אשר התנה בנדר, דאדרבא יותר דמי לחכם בהא דבקיום תנאי הנדר הרי הוא כאילו לא נדר כלל, דהא לא נדר אלא על תנאי זה וכשנתקיים התנאי באיזה ענין שיהיה אין נדרו נדר כלל, ויותר נראה לומר דדמי לבעל יותר מהחכם בענין זה, שהחכם אינו מתיר הנדר אלא ברצון הנודר שחפץ בהתרתו מפני החרטה או הפתח, משא"כ הבעל שמפר נדרי אשתו בעל כרחה אף שהוא שלא ברצונה, והכא נמי הואיל ועיקר כוונת הנודר היתה שיקבל או יתן ממש וזה לא נעשה, התרה זו הנעשת לו בתחבולה זו הנה היא בעיניו כקוץ ובעל כרחו מקבלה מפני שרואה שמ"מ אין לו תקנה שזה האחר אינו רוצה לעשות רצונו ממש בשום ענין:

את בת אחותו. הא דלא קתני סתם לישא אשה אחת, אלא קתני את בת אחותו. י"ל כמו שהשבתי לעיל בכור חיטין דמשום מעשה שהיה כך כנזכר בפ' ט' משנה ט' נקט אשה זו. ועוד י"ל דבא לרמוז דאין מפצירין לאדם שישא אשה שאינו חפץ בה מתחילה, משום דאין זווגם על הרוב עולה יפה, דסימנא מלתא היא, אם לא שיש בלקיחתם מצוה נוספת על האחרות, כגון זאת שהיא בת אחותו שמצוה לישא אותה כמו שאז"ל (יבמות סב:):