לחם שמים על משנה כלאים · פרק 2 · משנה 10

אכילת הגפן. ירושלמי מייתי ליה הר"ש והועתק בתי"ט ל"ש אלא אכילת הגפן. הא גפן עצמה לא. מפני שאסורה בהנייה וכו' עיין לשונו שם:

ולא ידעתי פירושו דהיכי קאמר מפני שאסורה בהנאה כשעומד' בצד התבואה בתוך ו"ט. א"כ תמה על עצמך מה צורך לומר שאינה מפסקת. והלא אפי' תימא מפסקת מאי מהני הא נאסרת התבואה מחמתה ואסור לקיימה. ומאי מהדר נמי והרי קבר וכו'. דלא דמי לגמרי דהגפן אוסרת התבואה לכך אינה מפסקת. משא"כ בקבר שאינו אוסר הזרוע בסמוך לו. ומאי קמשני קבר אין איסורו ניכר דמשמע דאסור אלא שאינו ניכר. והא ליתא דאינו אוסר כלל. ואי בזורע על גבי הקבר. הא קוי"ל דאסור בהנאה (עי' רפ"ג דעירובין) ולמה א"כ אין איסורו ניכר כמו גפן:

וע"ק א"כ מפני מה לא תפסיק הגפן כלל. והרי אם עומדת בתוך בית רובע אינה אוסרת התבואה הזרועה חוץ לבית רובע. לפי שלגפן יחידית אין נותנין לה עבודתה אלא ו"ט בלבד. והיאך א"כ אסורה בהנייה שלא תפסיק. ואי משום דבעינן דווקא הפסקת בית רובע במקום הראוי לזריעה. א"כ מ"ש מסלע וקבר:

ודקאמר בירושלמי שאני קבר שאין איסורו ניכר לא ידעתי מהו. ומה טעם יש בדבר שלא יפסיק המקום האסור בזריעה בלא"ה. אדרבה כ"ש שהיא הרחקה חזקה והפסקה קיימת ותו מאי שנא מעבודת הגפן דמפסקת והלא אסורה בזריעה ודקהדר ביה בירו' משום הכי ואוקים מתניתין כר"י דאין עבודה לגפן יחידית לא ידענא לה פתר כלל היכא איתמר דר"י. והיכי נוקים סתם מתני' כיחידאה דלא כהלכתא (והא פסקה הרמב"ם) וכולי האי למאי מהני. דא"ה פשיטא דקשי' מתני' גפן עצמה אמאי לא. כיון דס"ל כר"י דא"צ להרחיק מגפן יחידית ואינה אסורה בהנייה. והתימא מהמפרשי' ז"ל שהביאוהו ולא ביארוהו. והאלהים צריכא רבה בעל דעת רחבה: