תוספות יום טוב על משנה יבמות · פרק 7 · משנה 4

העובר. כ' הר"ב אי בת כהן לישראל כו' דכתיב כנעוריה פרט למעוברת דכנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש"י:

והיבם. פירש הר"ב קנין כספו אמר רחמנא וזו קנין אחיו. מיהו דוקא כששומרת ליבם וכ"כ הר"ב במשנה ג' פרק ה' דכתובות אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר כדתנן במשנה ד' פרק ד'. שוב מצאתי כן בפירש"י פרק ה' דכתובות ד' נ"ח ומסיים והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כ״ה:ה׳) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין בארוסה דאתקש הויות להדדי כך מאכילין ביבמה. ומ"ש הר"ב אי בת כהן כו' ושבה עמ"ש בזה בכתובות שם:

והאירוסין. מ"ש הר"ב מדכתיב ובת כהן כי תהיה כו' לפום מסקנא מושבה נפקא כמ"ש לקמן:

והחרש. כתב הר"ב דהא קנאה בתקנתא דרבנן. לקמן בפרק י"ד:

ובן תשע שנים ויום אחד. כתב הר"ב אחד מן הפסולים לכהונה וכו' פסלה מלאכול בתרומה הכי מפרש בגמרא דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ולאירוסין דלעיל נפקא לן מושבה אל בית אביה כו' מכלל דמעיקרא לא אכלה וכו' כדאיתא בגמרא ואין להאריך בזה. אשכחן כהנת. לויה וישראלית מנלן. כגון דאכלה בשביל בנה. ולא ילפינן מכהנת דדילמא דוקא כהנת דקדיש גופה פסיל לה הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה. ומשני ובת קרא יתירה. וכתב הר"ב ונתחללה בבעילתו. כלומר ופסולה להנשא לכהונה וקל וחומר מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה. ומ"ש הר"ב ואי בת ישראל נשאת לכהן כו' אינו מאכילה שאין קנינו קנין גמור. לשון נמוקי יוסף דנשואי קטן אינו כלום [ כדתנן משנה ח' פ"י]:

ספק שהוא בן תשע שנים וכו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה. ול"מ לכהונה דלא כדאשכחן בספ"ק דכתובות דמעלה עשו ביוחסין ואפילו לרבן גמליאל ורבי אליעזר דוקא התם דידעה ואמרה לכשר נבעלתי אבל הכא לא ידעינן. אלא אפילו לתרומה. דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן תשע אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמין ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן תשע דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספות:

ספק הביא וכו'. כתב הר"ב קטן שקידש כו' אשתו חולצת ולא מתיבמת. ותימה דממ"נ תתיבם. אי קדושיו קדושין הרי מצוה ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אח מעולם ועוד חולצת ולא מתיבמת מאן דכר שמיה ואי משום סיפא התם צרתה תנן. ורש"י פי' לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה וכן פי' נ"י. והרמב"ם מפרש ספק שהביא כו' בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות וחליצה גמורה היא או לא חולצת ולא מתיבמת והקרוב אלי שהר"ב כתב מתחלה פירש"י ואח"כ פי' הרמב"ם ונשמטו שורה או שורותים מידי הסופר: