הכרים. עשויין למלאותן צמר או נוצה, ואדם נותנן תחת מראשותיו:
קריאה במקור
ברטנורא על משנה כלים · פרק 20 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והכסתות. כמו כרים הן, אלא שהן ארוכים וגדולים וכל גופו של אדם שוכב עליהן:
מרצופין. כמין שקים של עור גדולים שנותנים בהן סחורות שמוליכין בספינות:
הרי אלו טמאים מדרס. דכל הני עבידי נמי לשכיבה:
קלוסטור. כמין סל וכפיפה שתולין בפי הבהמה, ונותנים בה מספוא ושעורים והבהמה אוכלת כשהיא מהלכת:
תורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן שם כל חפציו:
כריתית. שק של עור קטן:
רבצל. חמת קטן של עור שמשימים בו בשמים:
מזודה. כלי שנותנים בו צידה לדרך. תרגום צידה זוודין:
הרי אלו טמאים מדרס. כל אלו השנויים במשנה, אם יש בכולן השיעור המפורש בהן או יותר, מטמאין מדרס, דמשמשין שכיבה עם מלאכתן. אבל בפחות מכשיעור המפורש בהן לא:
נפחתו טהורין. שכל אלו עשויין לקבל, שהקיבול ההוא מכינם ומזמינם להיות ראויין למשכב ומושב, וכשנפחת בטל העיקר שהוא הקיבול שבעבורו היה קרוי כלי.
ובטלה הטפלה. שהיא טומאת מדרס:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3401a068539c4817d8d70dcee6f3bf5b5b86c1deaaf580870688442a700b5daa