משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 4 · משנה 7

הנוטע שורה אחת – של גפנים, בתוך שלו – בתוך כרמו, ושורה אחת – של גפנים, בתוך שלחבירו – שורה שהיא של חברו²⁵כך פירש התלמוד הירושלמי את המשנה, ראו בהמשך. , ודרך היחיד – ודרך היחיד מפסקת בין שתי השורות. וי"ו החיבור חוזרת לרישא, "הנוטע שורה אחת ושורה אחת ודרך הרבים באמצע", ואין זה משנה אם שתי השורות שייכות לאנשים אחרים, ודרך הרבים באמצע – או שדרך הרבים²⁶אין הכוונה ל"דרך רבים", שהיא שש עשרה אמה (בבא בתרא פ"ו מ"ז), אלא ל"שביל הדרכים לרבים" (הראב"ד להלכות כלאים פ"ז ה"ה). הרמב"ם בפירושו למשנה כותב כי הכוונה לדרך רבים של שש עשרה אמות, אולם שש עשרה אמות הן בוודאי הפסקה בין שורה לשורה ואינן מצטרפות. ואמנם חזר בו הרמב"ם בהלכות כלאים וכתב: "והוא שיהיה ביניהן פחות משמונה" (פ"ז ה"ה), ראו במלאכת שלמה למשנתנו. מבחינה הלכתית דרך הרבים אמורה להיות רחבה שמונה אמות לפחות, אבל בפועל היה רוחב הדרכים משתנה ולא תמיד נשמר, וראו פירושנו לפאה פ"ב ה"א ותוס', פ"ב ה"ו. עוברת בין שתי השורות, וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים – או שגדר נמוכה מעשרה טפחים מפרידה ביניהן, הרי אלו – שתי השורות, מצטרפות²⁷ב- ז בטעות "אינן מצטרפות", וב- א כל המשפט חסר. – לכרם ויש להרחיק את זריעת הזרעים מהכרם ארבע אמות.

התלמוד הירושלמי מסביר שאפילו לדברי רבי שמעון האומר ש"אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו" (כט ע"ג) כאן "שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור".

גבוה מעשרה טפחים – אולם אם הגדר המפרידה בין שתי השורות גבוהה מעשרה טפחים, אינן מצטרפות²⁸כל המשפט "גבוה-מצטרפות" חסר ב- א. – לכדי כרם.

רבי יהודה אומר אם עירסן מלמעלן – אם הדלה את הגפנים משני צדי הגדר על הגדר ועשאן עריס, הרי אלו מצטרפות – ומהוות כרם, וצריך להרחיק מהן את הזרעים ארבע אמות. בערוך ערך "עריס" שני פירושים לעריס: א) ערבב את השריגים, ב) "עושים מקנים כמין עריס למעלה ומדלין עליה שריגי גפן" (כרך ו עמ' רעא).