משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · פרק 2 · משנה 11

תבואה נוטה על גבי תבואה – המשנה מדברת על מצב שבו שני השדות סמוכים ועצם הקרבה מותרת. הרמב"ם יסביר שמשנתנו כרבי מאיר, ויתר הראשונים יסבירו שזו דעת הכול¹⁰⁰ראו הסיכום שהצענו למשנה ט. . מותר שתבואה ממין אחד תגחן על תבואה ממין אחר, וירק על גבי ירק – כמו כן מותר שירק אחד יגחן על ירק אחר. כמו כן, תבואה על גבי ירק וירק על גבי תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יוונית – כפי שכבר ראינו נחשבה הדלעת היוונית לצמח משתלט שנופו המסועף יוצר לצופה תחושה כאילו השדה מעורב¹⁰¹לעיל פ"א מ"ב. , על כן מותר אמנם לסמכו לשדה שזרוע בו מין אחר, אך אם הדלעת גוחנת על מין אחר השדה נחשב לכלאיים. על ייחודה של הדלעת אנו שומעים גם ממקורות העוסקים בנושאים אחרים¹⁰²חמישה דברים נאמרו בדלעת יוונית, ירו', כח ע"ב. .

רבי אומר אף הקישות ופול מצרי – לדעתו של רבי גם הקישות והפול המצרי¹⁰³לקישות והפול המצרי ראו פירושנו לפ"א מ"ב. דינם כדלעת מצרית. שני הצמחים הללו קרובים לדלעת¹⁰⁴ראו פירושנו שם. .

ורואה אני את דבריהם מדברי – רבי הוא העורך הכללי של המשנה וכמעט אינו מופיע בה. הוא מופיע בעיקר בתוספתא ובברייתות, אך לא במשנה. מהברייתות מתברר שלעתים כלל במשנה עמדות שהוא עצמו חולק עליהן. המחקר מניח שהדבר נובע מכך שרבי ליקט פרקי משנה קדומה שהיו ערוכים, ולא ערך אותם מחדש. במקרה שלנו דעתו האישית של רבי נוספה למשנה הקדומה, וזו דוגמה מיוחדת להתערבותו כעורך בתוכנו של הטקסט שליקט¹⁰⁵ראו על כך דיוננו במבוא לפירוש המשניות. . לרבי הייתה דעה אחרת, אך בסיכום הוא מקבל את דעת התנא קמא. המינוח "רואה אני" הוא מינוח של פסיקת הלכה, בדרך כלל זו פסיקת הלכה אישית, כלומר דעתו של חכם אחד, ולא סיכום של כלל החכמים. במונח זה משתמשים חכמים רבים, ורבי הוא מהבולטים שבהם. המיוחד בדבריו שלעתים הוא רואה את דברי אחרים מדבריו¹⁰⁶תוס', פסחים פ"ט הי"ט; מנחות פ"ח ה"ז, עמ' 523; אהלות פ"ה ה"ז, עמ' 602; פי"א ה"י, עמ' 609. , אם כי לעתים גם הוא רואה, באופן טבעי, את דבריו כמכריעים (תוס', מעשרות פ"ב ה"ה). אין צריך לומר שהמשפט המודה שדברי אחרים משכנעים יותר מעיד על חיפוש האמת בלימוד ועל גדלות נפש. כל זאת אף שאין במקורות הסבר ממה השתכנע רבי¹⁰⁷בירו', כח ע"ב, נימוק למסקנתו של רבי עקיבא. .

מתקבל הרושם שהמונח הוא מטבע לשון המשקף מרכיב בשיטת לימודו של רבי, מרכיב של הכרעה ופסיקה. במקביל משתמשים חכמים במונח המבטא פתרון של פשרה: "נראים דברי רבי פלוני ב... ודברי רבי אלמוני ב...". רבי הוא מהמשתמשים הבולטים במטבע לשון זה¹⁰⁸ראו הנספח למסכת ביצה. . עם כל זאת יש להעניק חשיבות גם לנוסחאות הגורסות במשנתנו "רבי מאיר", וחילוף רבי מאיר – רבי רגיל בין עדי הנוסח השונים.