במוליך לשוק
דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח רמב"ם פ"ג ממעשרות ה"ג] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק. (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות. (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן. (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות]. ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי [רמב"ם פ"ג ממעשר ה"כ]. מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי [רמב"ם פ"ד ממעשרות]:
דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח רמב"ם פ"ג ממעשרות ה"ג] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק. (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות. (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן. (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות]. ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי [רמב"ם פ"ג ממעשר ה"כ]. מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי [רמב"ם פ"ד ממעשרות]: