טובל אחד אחד במלח ואוכל
דאף ע"ג דמליחה קובע [כפ"א נ"ג] ה"מ בששה' קצת במלחו דעי"ז מתרככת גוף הפרי. אבל בטובלו במלח ואוכל לטעמא בעלמא הוא דעביד דלא מסתבר שכשראוי לאכול מהן עראי אסור לו לאכלן רק תפל בלי מלח. ומה"ט לא נקט הכא אם צירף חייב [כלעיל פ"ג מ"י] דהכא אפילו טבל ב' במלח ואכלן ביחד מותר. ורק במלח ונתן לפניו בשהוי קצת אסור [וזה דלא כהר"ב. והן אמת דבירושלמי משמע קצת כהר"ב. אבל יש לישב נמי לשון הירושלמי בסברא הישרה הנ"ל ודו"ק]:
דאף ע"ג דמליחה קובע [כפ"א נ"ג] ה"מ בששה' קצת במלחו דעי"ז מתרככת גוף הפרי. אבל בטובלו במלח ואוכל לטעמא בעלמא הוא דעביד דלא מסתבר שכשראוי לאכול מהן עראי אסור לו לאכלן רק תפל בלי מלח. ומה"ט לא נקט הכא אם צירף חייב [כלעיל פ"ג מ"י] דהכא אפילו טבל ב' במלח ואכלן ביחד מותר. ורק במלח ונתן לפניו בשהוי קצת אסור [וזה דלא כהר"ב. והן אמת דבירושלמי משמע קצת כהר"ב. אבל יש לישב נמי לשון הירושלמי בסברא הישרה הנ"ל ודו"ק]: