לחם שמים על משנה ערכין · פרק 6 · משנה 3

נותנין לו שני כלי אומנות נראה בטעם הדבר. שאם ישבר או יתקלקל האחד. ישאר לו עוד אחד. אכן יש כלים. צריכין להיות כפולים בהכרח. כענין מעצדים. שהן מה שקורין הובי"ל בל"א. שצריך לו אחת גדולה. שאינה מחלקת היטב. רק נוטלת השפאים הגסים. מה שקשה מאד להטעות עם הדקה ממנה. שהיא משווה ומחלקת היטב. וכן מגרות. צריכות שתים לחרשי עץ אחת גדולה. שנוסרין בה שני בני אדם כאחד. ואחת קטנה. שמשתמשין בה ביד אחת. לחתוך דבר קטן ודק. ושמא לכך נסיב להו תנא. ודווקא הני וכל דדמי להו. דלא סגי בלא"ה. לאפוקי מידי אחרינא. דלא צריך כולי האי לתרי מאני מנייהו. כגון מקבת. דבחד מצי למעבד כל מאי דצריך ובעי. לא יהבינן ליה אלא חדא. אע"ג דאיתנהו בכמה גווני. וכן פטיש ובן פטיש. וכדתנן ספכ"ט דכלים וצריך עיון.

חרש נותנין לו שני מעצדים ושתי מגרות ז"ל תי"ט לסימנא בעלמא. וכן לכל הכלים שצריך לאומנותו זאת. אך ראיתי בארץ רוסיא שא"צ לכלים אחרים עכ"ל. לא ידענא לצייר. איך אפשר לעשות מלאכה בלי מקבת או פטיש. שהוא ודאי כלי ראש וראשון לכל מלאכת חרש. בלעדו לא ירים איש עושה מלאכה את ידו. לפעול כל מאומה. במלאכות ואומנות הראשיות. רק את זה ראיתי בארץ הגר. שיש להן פטיש או קופיץ וקרדום. בשני ראשים. האחד עושה מעשה פטיש. והצד השני חד מלוטש. פועל מלאכת סכין ומגירה ומעצד. כי בו בלבד בוקע חותך ונוסר. ומשווה ומחליק ומייפה הלוח. כבמעצד. אי הכי קשיא ודאי. מ"ט שבקיה תנא להאי. דלא אפשר בלא"ה. ונסיב להני דאפשר בלא הם. אי לאו משום דנקיט בדדמי. והוא הדין לאינך דדמיין להו. משא"כ פטיש ומקבת. כיון דבחד סגי. לא תני ליה. אע"ג דלא אפשר בלא הוא.