לחם שמים על משנה ערכין · פרק 6 · משנה 1

שום היתומים עתי"ט בשם הר"ן מ"ט נזקקין לכתובת אשה. שאם אין אנו נזקקין. הרי היא נמנעה מתחלה לבוא ונמצאת מפסידתם (כצ"ל) מזונות ע"כ.

ועוד על כרחך אתה נותן לה או כתובתה. או מזונותיה. שאל"כ מה תאכל.

ומכריזין בבוקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים. ב) עתי"ט בשם התו'. שאין לפרש בשעת הוצאת פועלים מביתם ליכנס למלאכתם כו' שאין דרך לעשות כן שיתבטלו ממלאכתן. ר"ל אם ילכו בבוקר לראותה בשעה שיוצאין למלאכתן הרי מתבטלין. אבל איני רואה מה המונע לפרשו כסדר השנוי וכמשמעו. והיינו בבוקר בשעת הוצאת פועלים כפשטו. וכמש"ה יצא אדם לפעלו. אז אומר לפועלים שיירוה לי בעת הפנאי שלכם. אם בצהרים לעת האוכל. או לעת ערב. ובערב שומע קול הכרוז שנית. ונזכר מה שאמר להם בבוקר. הולך ושואלם. והרי זה נכון. מהצורך לדוחק.

כשיגרשנה ידירנה כתו' תימה לרבי למה ידור כו' והלא אינו רוצה שתגבה. פירוש לדבריהם. שאם היה רצונו שתגבה כתובתה. לא היה מקדיש. למה לו לעשות קנוניא. אלא ודאי סבור היה שהקדש מפקיע שעבודה. ונתכוין להפסידה כתובתה. לפיכך הקדיש תחלה. ואח"כ גירשה. שאם היה מגרשה תחלה. על כרחו צריך לתת כתובתה. ותרצו דחיישינן שמא אחר שהקדיש נתחרט שיצא ריק מנכסיו. לפיכך עתה מתחרט עושה קנוניא. לכן מגרשה ורצונו להחזירה. וכיון דחיישינן לקנוניא כו'.

קנוניא הוא כמו בלע"ז לטיני. קאנפענציע הוא לשון התאחדות בין שני צדדים בהבטחת קשר ענין. התחייבות זה לזה. וסילוק זה מזה.