עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים · פרק 8 · משנה 6

ובתורת כהנים יליף ליה מכפל ואם פרוח תפרח. ומהר"מ הקשה על הר"ב, דבכהן תלי מילתא, וכל זמן דלא נזדקק ליה כהן, פורח מן הטהור קרינן ליה. ועוד, למאי תני פרחה מזו לזו כו', ליתני סתמא פרחה בכולו טהור. על כן נראה לפרש דדוקא בהכי טהור. אבל אי פרחה מן הטהורה לצד חוץ ואח"כ פרח מזו לזו הוי ליה פורח מטהור, וטמא. אבל השתא דפרח מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה כיון שנתחברו אמרינן שהטהורה טפלה לגבי טמאה, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בנגעים אמרינן לקולא. ועתוי"ט:

הר"ש. וכלומר, מאחר דעל ידי דיבוקם נראה כגריס, הוי טמא. וכשפרח ממנה, הוי פורח מן הטמא, וטהור. כ"מ. ולשון אע"פ שמדובקים כו', כלומר, אע"פ שדוקא כשמדובקים כו'. ועתוי"ט:

כל זה יליף ליה בתורת כהנים:

ראשי אברים פחות כו'. נראה לי מדלא קאמר בהדיא בוהק, שמע מינה דהוא הדין בנעשו בשר חי לגמרי מטמא ר' מאיר. וכן הוא בהדיא בתורת כהנים. מהר"ם:

ומשום בתחלה דדוקא [פחות], הוא דנקטי פחות מכעדשה. וכי היכי דלא נטעי למימר דוקא כעדשה דומיא דמחיה. אבל נראה לי דאין צריך לדחוקי בהכי, דהכי פירושו, ואין סימן טומאה בסוף כלל, דהא לא קאמר ואין פחות מכעדשה כו'. ויש לפרש נמי דאיירי נמי בלא בוהק, וקאי אפחות מכעדשה, שאין בשר חי סימן טומאה בסוף בפחות מכעדשה. ובתרי גווני מיירי. וניחא רקיימי ארבי מאיר דאיירי נמי בתרתי. מהר"ם: